יום
שני – 4.8 – גדוד שקד
צוות:
רונן, אסף, רן. והופעת אורח של... אלכסנדרה.
חיל:
חטיבת גבעתי. איפה הכבוד?
מיקום:
תבץ (כן, נשמע מחורטט). חור בבקעה.
שוב, הרעל שבי מרקיע שחקים, וזהו עוד יום שבו אני יוצא ליחידה אחרי שמירה.
ועוד לבקעה. אז את השמירות קינחתי בבוקר עם טרמפיאדות, ועם שוקי הנשק שדרש ממני
להבריש את הנשק. חה.
עליתי למשרדים. ראיתי שבחוץ יושבת איזו סג"מ נמוכה ובעלת משקפיים,
חשבתי שהיא ממתינה לבוריס. מסתבר שזאת אלכסנדרה, קצינת שקר-כלשהו, מהמפקדה שלנו.
היא הצטרפה אלינו לנסיעה על מנת לראות את דרכי העבודה שלנו, כשהיא מתחקרת את רונן
במהלך כל הנסיעה, והוא חופר בחזרה.
אגב, אין הרגשה יותר צעירה מלהיות בחוליה שמורכבת מרס"מ, רס"ל,
סמ"ר (בקבע) וסג"מ.
ביחידה נתקלנו ברוסלן, בוחן התחמושת של גבעתי. שמעתי את השם שלו, כיוון ש-3
מהקורס שלי בילו בחברתו בעזה בשבוע השטח. בנאדם נוסף שחיטט באיזור היה רנ"ג
בשם אבי, בוחן התחמושת של פיקוד דרום. שוב, מוטיב הצעירות חוזר.
הבונקרים התגלו מתחת לסככות של הרכבים, המשוריינים. אני ורן התחלנו לעבוד
על בונקר קטן עם פירוטכניקה. התעסקתי קצת עם תאורה ידנית, סידרתי קצת 40 מ"מ
לפי סדרות. ובלי קשר לעולם, גם מציאות מגד' 90 ששכן שם לפני. בכל זאת, גבעתי חדשים
בבקעה. בעקבות ריבוי שאלות שנבעו מדילמות-בחינה רונן התרגז וטען שאסור לי לצאת
ליחידה יותר אחרי שמירה, כיוון שאני עייף. ומהסיבות הלא נכונות, התבאסתי.
אוכל:
מחסור במקומות גרם לכולנו לשבת בנפרד. על בסיס מקום פנוי. אז נמות לבד אחרי שאכלנו
תפוחי אדמה, נקניקיות, שניצלונים, ואורז. לפחות לא שניצלונים, זה פוגע בזיכרון.
אה, וכמובן שאין שתיה. בזמן שהם נחו הלכתי לחפש את השירותים. הגעתי למגורים, תפסתי
בנאדם באמצע הצרכים שלו, וסתם ראיתי את המקום הסטלה שהם ישנים בו. נראה כיף.
חוזרים לעבוד. הפעם – בונקר נפיצה. יצא איסור שימוש חדש על מקל"ר 40
מ"מ מסדרה מסויימת (סינית אני מדבר אליכם) ולכן הייתי צריך להתחיל למיין לפי
הסדרות ולבדוק מה נאלץ לפסול. היה להם הרבה, עבדתי לבד כשרוסלן מדי פעם מגיח ועוזר
לי. ואז גם התעסקתי יותר מדי זמן עם פתיל רועם, שלא מצאתי איפה לאפסן אותו או מה
לכתוב עליו. וכל הזמן הזה – אלכסנדרה בהתה בנו ולא עשתה דבר. מקסים.
חזרה
עוד לפני שחזרנו לבסיס – נסענו למפח"ט כפיר שהיה באזור (רמז לבאות).
רונן היה צריך למסור לאחראית שלהם כמה טפסים על תחמושת מגדוד 90 שמצאנו בגבעתי.
אחרי כמה דקות המתנה, הוא חזר עם נירה (בוחנת אוגדה 162), כוס קפה, ומלא עטים,
קלסר אדיר וכל מיני מחברות.
הגענו לבסיס כדי למסור תחמושת פסולה, וכרגיל דוד שהפרענו לו לנוח לפני שהוא
חותך הביתה ודופק את המערכת, מתעצבן. החלטתי להישאר בבסיס עוד מעט, וכולנו (טוב,
רק אני ותומר שכבר היה שם) נרתמנו על מנת לעזור למשרד רישום לסחוב כל מיני דברים.
כמובן, הכל היה בשביל לחזור עם אסף עד לצומת חורשים. שזה כמעט הבית.
ויש תמונות. אבל לא משהו שאוכל לפרסם כאן.
הלכתי לנגב (את הגרבר שנוטף ממני). מזל טוב, סבט.
רב"ט (רקדן בלט טאיווני) חן צ'ונג.
[שומע: יזהר אשדות - הבלדה על...]
כן, כן. ישראלי.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
