לאור המצב החלטתי לראות אמש את "אפס ביחסי אנוש". המצב, להגדרתי, הוא "היי, יש סרט ישראלי טוב בקולנוע, למה שלא נלך לתרום קצת?". בלי שום קשר לפוליטיקה. ואז, במהלך הסרט המצויין הזה, חמאס מימש את האיומים שלו לתקוף בתל אביב ב-21:00. הוא קצת איחר. בכל זאת, כשאתם מבטיחים אירוע גדול אתם צריכים קודם כל מופע חימום, או הפסקת פרסומות.
אוי, האבסורד. על מסך ענק מופיעה דאנה איבגי במדים, הסרט עוצר, ומכריז קריין באולם להתרחק מהשורות הראשונות, להיצמד לצדדים. נותרו שני זקנים שישבו לידי להישאר במקום שלהם. אף אחד לא יזיז אותם. כל השאר פשוט בהו זה בזה, שלפו את הסמארטפון כדי לצלם את המאורע וחיכו להמשך הוראות. "חזרה לשגרה", הכריזו. אפילו פעמיים. חייב לומר שלראות סרט על צה"ל כשברקע יש את האבסורד הזה מוסיף נפח אפילו יותר טוב ממשקפי תלת מימד.
כבר כתבתי פוסט כאן כשחל מבצע "עמוד ענן". הוא צבר פופולריות יחסית לשאר הבלוג השומם הזה. הגעתי לעמוד הראשי נענע10, ועד היום זאת הגאווה היחידה שלי בחיים. לכתוב כאן שוב פעם פוסט בנוגע למצב בחוץ על מנת לצבור פופולריות, מרגיש לי כמו אלו ששמחים שישראל במלחמה כי זה עוזר להם להרוויח כסף - אזרחים עובדי צה"ל.
אבל לא תכננתי. לא תכננתי בכלל לעדכן את הבלוג הזה בפוליטיקה. אני שונא להביע דעה פוליטית ואני שונא לקחת צד, אבל התעצבנתי.
לא התעצבנתי על ממשלת ישראל שיורה על עזה, לא על ממשלת חמאס שיורה על ישראל ומפסיקה סרטים באמצע, ולא על נבחרות גרמניה והולנד שהשפילו את ברזיל אהובתי.
התעצבנתי על יואב "הצל" אליאסי.
למי שלא עודכן ומקבל את העדכון דרך הבלוג שלי, שזה ממש מפתיע, אז הנה הנתונים ממה שאני שמעתי עליהם.
קבוצה של פעילי שמאל החליטה לצאת להפגין בת"א, דווקא בצל הטילים ודווקא כשמחלקת הפרומואים של החמאס מאיימת להפיל להם טיל על הראש בשעה 21:00. הפגינו, אתם יודעים, כרגיל. נגד הכיבוש, נגד רצח חפים מפשע בעזה, נגד שפיכות דמים. דברים שטותיים כאלו.
ואז, "הצל" בכבודו ובעצמו, אירגן לעצמו את משפחת חסרי הטאקט, "האריות של הצל". קבוצה שמורכבת מאוהדי בית"ר, מאוהדי מכבי תל-אביב, כנופיית "אל יהוד", "כהנא חי", ועוד כל חבר'ה שההגדרה הלא רשמית שלהם היא "ערסים". קרא להם בפייסבוק לבוא ולהפגין... נגד המפגינים.
לא להפגין נגד הערבים, לא לבוא ולעמוד בצד השני ולצעוק "מוות לערבים" או "שצהל יכנס באמאמאמא של הערבים כושלאמא שלהם" ושאר פנינות חוכמה. לא. לבוא לת"א, להתאגד קבוצה של כמה מאות, ולהפגין נגד פעילי שמאל. אם יהיו מכות, למה לא. אם הרבצת לשמאלן מסריח מקומך בגן עדן מובטח.
אני לא יודע מה הלך שם בדיוק. לא נכחתי. שמעתי שאת אחד ממפגיני השמאל הטיחו על הרצפה ובעטו בו, ועל אחד אחר זרקו כסא, ושהמשטרה די התעלמה מכל העניין הזה, אבל גם לא אם היו מדווחים שהיו מכות הייתי יכול לנחש בעצמי.
כמובן, כל מי שהיכה מרגיש גבר גבר עם עצמו. גם אם יקחו אותו למעצר, הוא יטרח לחבוש "כיפת ברזל" על הראש להגנה מהטילים של המערכת המשפטית. ובינתיים, השנאה ממשיכה.
זאת, גבירותיי ורבותיי, ההגדרה האמיתית של "אפס ביחסי אנוש".
אבל מהם לא ציפיתי לכלום, לא מ"הצל", שעושה מוזיקה גרועה ולא מאדי ודר שמדי פעם עושה מוזיקה טובה וגם החליט לצאת על ישראל, אלא ציפיתי מחברים שלי שיהיו קצת יותר משכילים. כתבתי להם בווטסאפ על המקרה, הם כינו אותי "שמאלני". נניח. לא אכפת לי שהם מחזיקים בדעות ימניות, התעצבנתי שזה היה נראה להם לגיטימי שאנשים עם דיעה שונה משלהם יקבלו מכות.
ואני? לפני שתקראו לי פה "שמאלני מסריח" או "ימני מסריח" או סתם "מסריח" כי לא התקלחתי, תקראו שוב ותבינו שלא הבעתי שום דעה בעד או נגד הפלסטינאים. הבעתי רק דעה נגד אלימות ואטימות. זה מרגיש לי כמו שידור חוזר לטעון שאני נגד קטל משני הצדדים, אבל הגעתי למסקנה שזה לא יפסק בזמן הקרוב והשנאה תמשיך לכאן ולכאן. אני פשוט תומך בליברליות, חופש ביטוי (ואני הולך למחוק תגובה של כל מי שיכתוב משהו נגדי) ושאנשים מדי פעם יסתכלו על התמונה הגדולה וימנעו אלימות מיותרת. זה פשוט מרגיש לי מטומטם שאנשים הולכים מכות ברחוב בגלל דיעה פוליטית כשברקע יש טילים שמנסים להשמיד אותם, בין אם הם בימין ובין אם הם בשמאל. למה להשמיד גם מבפנים?
אמרו DIE לאלימות.
אה, ובבקשה, אני סתם פורק עצבים, אל תהפכו את זה לויראלי. אין לי חשק שהאריות של הצל יגיעו אליי הביתה. תודה.
[קולנוע לב תל אביב, אתמול. הטילים מפלגים את העם.]
בבלוג זה
בכל הבלוגים
