חיי כמוסיקאית

3 ימים

בסך הכל שלושה ימים

אותם שלושה ימים של סוף שבוע

או אותם שלושה ימים שבתחילת השבוע,שעוברים נורא מהר ואז כבר השבוע נגמר

3 ימים

אבל הם הרגישו לא שם

הרגישו שהם מנותקים מהמציאות

שהם לא חלק מהשבוע או מהחודש,פשוט חלק מההנאות שלנו. הם הרגישו כיום אחד אבל הרגישו גם כמו חודש גדול או כמו שנה ארוכה

אני מדברת על פסטיבל הנושפים 2010

25-26-27.4.2010

היום כבר ה-28.4.2010

קשה להאמין שזה נגמר

כמה דמעות

:-) זה מצחיק

עוד לא נגמר,אבל נגמר

מתחילים להרגיש את הסוף

היה פסטיבל מדהים

מרגש נפלא נהדר מקסים קוסם אדיר נדיר מלא באהבה מלא בחום מלא באנשים יקרים ומוכשרים שגרמו להצלחתו מכל בחינה

ביום האשון של הפסטיבל זכיתי לנגן סולו עם עוד 3 נגנים מוכשרים על בימת היכל התרבות בכפר סבא

ביום השני של הפסטיבל זכיתי לראות כמה חברים מרחוק. זכיתי לנצח את התזמורת הייצוגית של כפר סבא לכמה דקות. וזכיתי להרגיש נאהבת.

ביום השלישי של הפסטיבל זכיתי לחגוג את יום הולדתי ה-18 יחד עם חברים מקרוב ומרחוק,יחד עם משפחה,עם אנשים שאני אוהבת, זכיתי לשתי מסיבות הפתעה ועוד הפתעה קטנה מראש העיר הנהדר שלנו. זכיתי לחבק את כל האנשים שאני אוהבת באותו יום. זכיתי שוב לנצח על התזמורת הייצוגית לכמה דקות. זכיתי לנגן בקונצרט הסיום של פסטיבל הנושפים יחד עם התזמורת המדהימה שלנו,ועם תזמורות אחרות מלאות בכמה מהחברים הכי קרובים שלי על הבמה המרגשת הזו. זכיתי לנגן בקונצרט הזה תחת שרביטו של ה-אחד וה-יחיד עפר עין-הבר המקסים,שבאמת אין כמוהו. זכיתי להקריא כמה מילות ברכה לאדם יקר,שהוא הרופא שלי מגיל שנתיים ואותו אחד שגרם לכל שלוש הימים האלו לקרות.

אני כל כך שמחה וגאה שזכיתי להיות נוכחת באירועים האלה. שזכיתי להיות חלק מהם ושאולי גם בזכותי,חלק מהם צלחו ונהיו מעולים כל כך.

אין לי מילים לתאר את ההרגשה שלי עכשיו

הרגשה של סוף

כי עוד 3 חודשים כל זה כבר לא יהיה לי

אני אהיה משהו אחר

בחיים אחרים לגמרי

זה נורא כואב,אבל צריך להבין שזה ככה

ואני לא מצליחה להבין שזה ככה

וזה עולה וזה עולה

וצריך להפסיק את זה

אני מרגישה שיש לי עוד המון לתת פה,דווקא עכשיו. וקשה לי להאמין שזה כל כך קרוב להגמר.

מרגיש לי שלא תהיה עוד חזרה בקרן. ושאני לא אגיע קודם לסדר כסאות. ושלא יהיה עוד שיעור קרן ולא עוד הרכבים וחזרות בסופי שבוע. כל הדברים האלו שאני כל כך אוהבת,וכל כך נהנת לעשות. ובאמת שאני מתרגשת לחשוב עליהם.

אני לא רוצה לסיים את הפוסט הזה

זה ירגיש לי שבאמת נגמר הכל אבל יש לי עוד

יש לי עוד חודשיים וטיפה טיפה טיפה

אולי אני אסיים באופטימיות

אולי אני לא

אולי אני לא

אולי אני לא

אולי אני לא אסיים בכלל

אני חושבת שאני אתגעגע לכל זה כל כך שיהיה לי קשה להתגעגע כי אני בכלל לא ארגיש שזה נגמר

בגלל שיהיה לי קשה לעזוב אני אשקע בזה

ואכנס פנימה

אני כל כך גאה שנפל בחלקי להיות חלק גדול מכל הדבר הזה

וזה היה פסטיבל פשוט... ואו

פסטיבל מאוהב