שוכבת על המיטה המבולגנת.
הנרות עוד מעט יכבו מעצמם.נזכרת בנשיקת הפרידה.
מחוץ לחלון זריחה מדהימה.
משב רוח קל חודר לחדר,
משחק עם הוילונות הרכים,מעבירה בגופי צמרמורת דקה.אני לא יודעת איךא תה עושה את זה,אבל אתה הדבר היחיד שגורם לי אושר אמיתי.הגוף שלך נראה קדוש בעיני.כשאני איתך אין עולם מחוץ לחדר/רק אני איתך,כמו שתי נשמות יחדות בעולם.
רק אתה רואה בי אותי.רק אני רואה בך מה שאחרים לא רואים.
אני מרגישה שאתה הנשמה התאומה שלי,גם עם זה נשמע נדוש ואופיני להתבטאות של כל נערה מתבגרת לחבר שלה.מצמידה את הכרית ונושמת את הריח המוכר שלך.געגועים,נרדמת עם הריח שלך,עם זכרונות על המגע העדין שלך.
אהבה..
התמכרות..
סיפוק.... קרבה... הבנה?
או שאולי אתה פשוט מביא לי את אותו יחס שכל כך התגעגעתי אליו?
אני כרגיל כנראה מנצלת אותך לסיפוק הצרכים שלי.
אתה גם מזיין כמוהו.