הקברן הוא אלוהים, בוכה עלינו מלמעלה.

אני יושב לי פה במחשב ופשוט חוץ מלשמוע מוסיקה לא עושה כלום, אבל אתם מכירים את הימים האלה שאתם יושבים והמוסיקה גורמת לכם להעלות כל מיני זכרונות, להסתכל על הדברים פעם ולראות את איך שהדברים היום.

זה מדהים איך הכל בשש שנים יכול להישתנות, זה מדהים שכל יום מחדש אתה מגלה שאתה בעצם לא יודע כלום כשחשבת שאתה יודע הכל.

כשהייתי עוד ילד ביסודי עברתי הרבה דברים שלא יוצא להרבה אנשים לעבור ולמען האמת, אני לא מאחל אותם לאף אחד.

רוב האנשים שאני מכיר ובכלל רוב בני האדם על פני הכדור הזה, היו בוכים ונישברים, האם אני שונה מאותם אנשים? ובכן, לא, לא ממש.

אני ישקר אם יגיד שלא בכיתי ולא נישברתי, אני ישקר אם אני יגיד שהדברים האלה לא השפיעו עליי בצורה עמוקה, אבל יש דבר אחד שבהחלט מבדיל אותי מהרבה אנשים, אני לא בוכה בגלל הדברים האלה היום וזה ישמע מוזר אבל אני שמח שזה קרה, אני שמח שבגיל 7 גיליתי מה זה עצמאות.

לפני כמה ימים הייתה לי שיחה עם מישהי שבדר"כ כל מה שאנחנו עושים זה לרדת אחד על השניה (בצחוק כמובן, אף אחד מאיתנו לא באמת נעלב, אנחנו ידידים טובים למען האמת), לא בדיוק ברור לי איך אבל בשלב מסויים הגענו ללדבר עליי, על מי אני, אני חייב להודות שהופתעתי לטובה, היא הבנאדם היחיד שהצליח לקרוא אותי יותר טוב ממני.

היא אמרה לי "אתה בנאדם בוגר ואתה לא מנסה אף פעם להיות במרכז, כשבנאדם מספר בדיחה אתה לא תקנא שהוא הצחיק ולא אתה הצחקת כמו רוב האנשים, אתה בנאדם טוב ומאוד חכם, אבל הכי מדהים בך זה החולמנות שלך, רוב האנשים לא מצליחים להיות בשקט, פשוט לשתוק ולהיכנס לעולם משלהם, הם יותר מידי עסוקים בחיים שלהם ואתה כן מצליח, אתה פשוט יושב לך שם בפינה שלך ושותק ואפילו שאתה שותק אתה מאוד בולט, בגלל שאתה מצטנע, אתה בולט בגלל שכשאתה פותח את הפה רואים חוש הומור מדהים, רואים חוכמה ובגרות שאין לכל אחד, רואים בנאדם שהוא שותק אבל כשהוא פותח את הפה הוא פשוט פורס בפני האדם שמולו עולם ומלואו, ואני מאוד מעריכה אותך על זה".

אני פשוט ישבתי והקשבתי עם פה פעור, איך היא הצליחה לנתח אותי בצורה כזאת זה פשוט מפחיד. הדברים שהיא אמרה גרמו לי להרהורים רבים, היא הצליחה לחדור את המגן שאני שם בפני אנשים. מה שהיא אמרה הייתה המחמאה הכי גדולה שקיבלתי בחיים שלי.

הרבה מכם לא יבינו את הפוסט הזה חח למען האמת גם אני לא מבין אות לגמרי.

פשוט כמה דברים שהייתי צריך לשפוך החוצה.

שלכם, הזוי מתמיד,

אהרון.