| 1/2007
קטע מבלוג שניתקלתי בו. פשוט מילה במילה ממה שאני חושב.
מושחתים נמאסתם
קנו לאנשים אריות, והם מיד יחפשו במה להאכיל אותם. תנו לאנשים משחקים והם לא ישימו לב לעולם האמיתי. ותנו לאנשים חוקים נגד שחיתות, ואז לבטח היא תהיה קיימת לעד. זהו הלקח שלמדו אנשים עוד בימי רומי העתיקה, וסופריה ומשורריה יטיבו לספר על כך בחרוזיהם יותר משאעשה אני בבלוג מצומצם זה.
אם אי פעם הייתה מלחמה אבודה במדינת ישראל, זוהי המלחמה נגד השחיתות. רק תסתכלו על כך ש-29 שנים לקח לסלק את מפלגת העבודה מהשלטון על סיבה זו עצמה. אבל התקופה הזו גם הלכה לבלי שוב. משום שקברניטי המשק שנילחצו ממאורע טראומטי זה שנצרב בתודעה הפוליטית שלהם עד שסידרו את מערכת הבחירות באופן כזה שזה כמעט קשה עד בלתי אפשרי יהיה להפוך את הקערה על פיה שוב.
ראשית הם נפתרו מהמפלגות הנלוות, דבר שהפסיק כמעט לחלוטין את כוחו של העסקן הקטן שדואג לאנשים שלו. לאחר מזה החלו להעלות את אחוז החסימה, מה שהיקשה בכלל להיכנס לכנסת כי היה צריך לצבור הרבה יותר מסה קריטית. אח"כ כתבו חוק הדואג שהמפלגות הגדולות יקבלו את שאריות הכוח של המפלגות הקטנות, עד כדי כך שליברמן עמד לקבל את המנדטים של הערבים בחלוקה זו, עד כדי כך מגוחכת השיטה. הם הפכו את המפלגה השניה לשטן עם קרניים ולא לאלטרנטיבה לגיטימית.
ועכשיו עם הרעיון של ליברמן בכלל נישלט בידיי אוליגרכיה מעשי ידינו, כי גם כדי להיכנס לכנסת נצטרך 10 חברים, וגם כדי לסלק רוה"מ יהיה צורך בשני שלישים, הישג כמעט בלתי אפשרי.
אין תמהה אם כן כי כדי להצליח בשיטה כה מוטית יש צורך להיעזר באריות המשק, קרי בעלי ההון. רק להם לבדם יש את הכוח הפוליטי להעניק גב כלכלי חזק, יחצ"נים פרסומות והגנה מפני חשיפת שחיתויות. אך שירות זה אינו בא בחינם, לשירות זה נילווים שרשראות מסיביות ומשקשקות של אינטרסים.
כבר עכשיו, הם רוצים לבטל את החזרת המתחמים של גלילות למשפחות שמהם אדמות אלה הולאמו ולהעביר את זה לעצמם מבלי שעשו כלום. 60 שנה ששום בנק חדש לא מתחרה בעמלות המוגזמות. שר האוצר מדבר באומץ על רפורמות בגז ורפורמות בנמלים, אך את הרפורמה החשובה ביותר, בבנקים אפילו שרי האוצר הגיבורים ממאנים לבצע. כמעט 20 שנה נמצאים עימנו הטלפונים הסלולריים ואיתם גם האנטנות הסלולריות, מדינת ישראל מרשה לזכיינים חדשים להיכנס בקלות כה רבה לשוק, אך רק לפני שבוע סוף-סוף אכפה את חוק האנטנות הסלולריות שמי יודע כמה אנשים הוא הדביק בסרטן בשל הקרינה. ואני לא מדבר כבר על סיפי הקרינה הגבוהים משמעותית מהעולם המקובלים בישראל, הן לחברת החשמל והן לחברות הסלולריות.
אך מעל כולן בולטת משפחת עופר שחבריה כלל אינם גרים בישראל אלא נהנים מהאוויר הצלול של מונקו, בשעה שכאן בתי הזיקוק מזהמים את ראותינו, רמת חובב הורסת את בריאותנו, ואת נוף הנגב תוך כדי. ומפעלי ים המלח מלבד תנאי העבודה הדרקוניים השורים בהם לעובדי קבלן, הורסים את משאב הטבע הגדול יותר שלנו, והכל רק כדי ששני חטיארים זקנים במונקו יוכלו לנגב את ישבנם האצילי בשטרות של 100 דולר.
אז נשאלת השאלה, מכל הדברים שהזכרתי כאן.. למי איכפת שאיזושהי מנהלת לישכה קישרה בין אנשי עסקים ליועצי מס, כדי להאיר את עינהם לזיכויי מס שבוודאי היו משיגים בדרך אחרת. זהו הסממן האמיתי של השחיתות??? אינני חושב כך.
לעניות דעתי הסממן האמיתי של השחיתות, הוא זה שאנו כציבור וגם כעיתונות נדבקים לסיפורים העסיסיים והפיקנטיים, כמו אלו. ולא לסיפורים החשובים באמת. על עייפות ציבורית זו סומכים המושחתים באמת.
יום אחד נגיע למעמד של מזרח אירופה ודרום אמריקה, והסיבה שנגיע לשם היא לא בגלל מנהלת לישכה ע"ע דג רקק. הסיבה שנגיע לשם היא כי נגלה שאין לנו מדינה, בכל פיסת אדמה שולט מישהו אחר, בכל פיסת חוף שולט איל הון או מלון שנותן הטבות לקרוביו. ואנו הפכנו מעובדים לעבדים, אם לא היינו כאלה עד עכשיו. עבדים נרצעים, משום שיהיה עלינו לדאוג למשפחתנו, וזו הסיבה שעבד מסכים לרצוע את אוזנו ולא לצאת לחופשי בגלל משפחתו.
ואז כשזה יקרה אף אחד לא יציל אותנו, כי לא תיוותר בידנו כל אפשרות מאשל להפוך שוב לעם הנסחף בין הגלויות.
אין בידי תשובות, אני לא יודע איך להחזיר את הכוח חזרה לעם. אי אפשר לא להצביע, כי מי שלא מצביע, כאילו הצביע למפלגה השניה. כי הוא גרע קול ממפלגתו לעומת הקול של המפלגה היריבה. אי אפשר להכניס פתקים לבנים משום שהם לא נספרים.
הפגנות כבר לא עוזרות, ומאז תקופת גולדה לא עזרו.
הפיתרון היחידי שאני יכול להציע, בתור הצבעת מחאה הוא להצביע למפלגות קטנות שלא עברו את אחוז החסימה ולהכניס אותן לכנסת. כך ליצור רעב ופחד במפלגות אלו שיאלץ אותן לבצע את רצון הציבור.
זה לא פיתרון מושלם אך זה הפיתרון החוקי והיחיד.
ואולי... זו עוד תחנת רוח שאין להביסה....
| |
| כינוי:
Brick In The Wall
בן: 36
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
