כבר כמה ימים
שאין לי שום תחושה
של מה שעומד לקרות
ואם טוב מה שקרה

זה לא מרגיש כלום

כבר כמה לילות
עומד מול המראה
דמעה נוזלת
על פנים בלי הבעה
זה לא מרגיש כלום

ברדיו מנגנים שיר
על אשה יפה
היום בערב את
תצאי לרקוד עם חברה
אצלי במיטה
הרוקנרול מת
אצלך זו שיטה
אצלי זה לא דומה
זה לא מרגיש כלום

לא מרגיש רעב
לא מרגיש שקר לי
לא מרגיש כאב

תקופה עמוסה קצת, ולמרות שהיא ככה אני לא עושה עם זה שום דבר,

די הפסקתי ללמוד, אני לא זוכרת מתי פעם אחרונה ישבתי ובאמת למדתי..

אני רוצה לעבור בי"ס, מה שלא אפשרי, לא עכשיו באמצע שנה,

ובטח גם לא שנה הבאה, כי זה כבר חסר משמעות.

מתחילה להפנים טעויות שאני עושה, זה בא בדיליי כל הזמן, אבל זה בא..

אני לא הולכת לחזור על הטעויות האלה יותר לא משנה מה יקרה,

נפגעתי מהשטויות האלה מספיק ואני לא הולכת לאכול חרא שוב.

אני מרגישה שאני חוזרת אחורה בזמן, נזכרת בתקופה שאני מנסה לשכוח

ובניגוד מוחלט מזכירה לעצמי את התקופה הזאת ולצערי גם עושה את אותן טעויות של הילדה הקטנה שעשתה אותן אז.

שונאת להיות הילדה הקטנה הזאת שעושה טעויות שוב ושוב ומצטערת 5 דקות אחרי,

הילדה הזאת שכולם אומרים לה שהיא טועה ובכל זאת דופקת את הראש בקיר וחושבת שהיא צודקת.

לא יודעת מה הייתי עושה בלי החברות המדהימות שלי

ועוד כמה אנשים שבהחלט שווים את החיוך שלי על הבוקר, תודה. 3>

הפסקתי לחפש איזשהו קשר או מערכת יחסים,

הבנתי שאני צריכה משהו יציב בלי סיבוכים, מה שלא אפשרי, לפחות לא בקרוב.

אחרי שיחות עם כמה אנשים הבנתי שבגיל 17 זה לא קיים,

שקשר בגיל כזה מבוסס על כמה דברים שלא מאפשרים לי את מה שאני מחפשת.

ובלי קשר,

חזרתי לצבע הטבעי שלי, קצת להפסיק עם הצביעות ולחזור לחום.

וגם החלטתי להפסיק לעשן, קבעתי אפילו תאריך ואני מקווה לא להישבר.