לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

Going in her own way


ולסיכום..מיאו

כינוי: 

בת: 40

ICQ: 163396570 

תמונה





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    יוני 2009    >>
אבגדהוש
 123456
78910111213
14151617181920
21222324252627
282930    

 
הבלוג חבר בטבעות:
 
קטעים בקטגוריה: . לקטעים בבלוגים אחרים בקטגוריה זו לחצו .

מדוכאת


  הנושא הזא כ"כ מציק עד שזה כואב לצערי. כן, אני יודעת, אני פאטתית אני בוכה בגלל שיש כנראה יותר מדי אנשים שרוצים להיות בקשר איתי. או שהם כבר מחזרים אחרי או וואטאוור. פאטתי לא? אין לי בעיה עם כמה אנשים אבל מדוע זה לא משני המינים? זו אחת הבעיות...תקופת היובש הרומנטית מבחינת הנשים הורגת אותי. אני רוצה להרגיש את המגע הנשי על גופי. את השירים היפים ביותר והארוטיים ביותר כתבתי על אישה. ועכשיו עם זה שיש לי הרבה סקס עם גברים, אין לי מוזה בשיט. איגור ביקר אותי שוב והביא לי צמיד מבאר-שבע [גם לא יש אחד דומה] וגוש קטן של מלח מים-המלח. כ"כ מתוק ומדהים, פשוט לא מאמינה שהוא חזר לחיים שלי שוב. אבל משום מה נראה לי שאני חוזרת על אותה טעות שעשיתי לפני שנתיים וחצי רק הפעם אני נכנסת יותר עמוק לזה והפעם אנחנו גם מושפעים מזה.

לפני שבוע חשבתי על זה שאולי אני לא אעשה מסיבת יומולדת, אבל יכול להיות שזה מה שיעודד אותי מהדיכאון שלי. ולא לא נראה לי שהדיכאון שלי הוא רק בגלל שחסרות לי בנות ויש לי יותר מדי בנים. זה לא זה בכלל. זה גם זה שעדיין אין לי עבודה, ואני רוצה לאהוב את העבודה שאעבוד בה. אני מתגעגעת לאנשים מסויימים, שיכול להיות שהקשר איתם לעולם לא יחזור להיות מה שהוא. הקטע הוא שלמרות שיש הרבה אנשים אנשים סביבי, אני מרגישה לבד לבד ובקושי מסוגלת לדבר עם מישהו על דברים שמציקים לי. יש לי פלאשבקים מנובמבר האחרון שוב, ביחוד באמצע סקס וזה כ"כ נורא.

מתגעגעת, ליובל וליובל. לשניהם. אוף, מדוע מעולם לא שמרתי איתם על קשר רציף...?

מיאו.. שירה

 

נכתב על ידי , 20/8/2006 22:41   בקטגוריות מבולבלת  
1 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



המסיבה של אוזה "במה חדשה"


 

 

האמת זה לא התחיל אתמול זה התחיל קצת לפני. כבר כמה זמן שאני ואיזה בחור נחמד מה"במה" עושים טיזינג מטורף באימיילים. וביום שישי עברנו לאיציק כי זה התחיל להיות יותר רציני. מהבחינה של הטיזינג. כבר שנינו פינטזנו על זה שאני באה אליו ביום שישי ושנינו רואים סרט ביחד...ו...

האמת,

כלום לא קרה ביום שישי כי הרי אין לי רשיון, ואני לא הגיע עד לרעננה ב22:00- 23:00 בלילה. אז נסעתי לאיזה בית קפה עם ליהי בר"ג. היה דווקא נחמד התעדכנו קצת. ולדעתי די לא הפסדתי כלום.

 

ביום שבת,

הנה שוב אנחנו מדברים דרך האינטרנט, ומתחילים לחשוב אולי לא נבוא למסיבה של אוזה {ד"א קוראים לה ענבל} ומפנטזים על שוקולד בבית שלו...אל תשאלו אותי.

 

הגעתי לאוזה , אחרי כמה זמן גם הוא הגיע. דיברתי איתו קצת , היה נחמד. בסה"כ אני מכירה אותו מערבי במה שיש כל חודש.  באיזשהו שלב הלכנו לאחד החדרים,

אמרתי לו שאני רוצה לחזור חזרה לחברים שלי. והוא משך אותי חזרה לחדר. כל העניין היה מאוד...מפתה. איך שאומרים. היינו שם איזה שעה וחצי. הרבה דברים יכולים לקרות בשעה וחצי.

 

אמרתי לו שאני לא רוצה סקס, ולא עשינו. בקושי עשינו משהו. קצת התמזמזנו לא יותר מזה. אבל כל הזמן הוא ניסה להפשיט אותי. ואני שונאת שדברים לא באים ממני.

 

אח"כ הוא הלך.

 

אני נשארתי במסיבה והאמת הכיף שלי, רק התחיל. שיחקנו נוור. אני יודעת המשחקת של תיכוניסטים מפגרים למיניהם שאני עדיין אוהבת לשחק אותו.

אבל זה היה סטריפ נוור. או שמוריד משהו איזשהו פריט לבוש או שעושים סבב נשיקות בין כל הנוכחים. אני לא הגעתי לסבב נשיקות.

 

התחלתי להיות עם רותם במשחק,

חיבקתי אותה כמעט כל הזמן. בזמן שנשענו על סער. אחרי שהסתיים ואנשים פרשו לחדרים, אנחנו נשארנו בסלון. זה היה מאוד משעשע כיוון של פעם שמישהו עבר נאלצנו להסתיר עצמנו. היא הייתה מדהימה. עדיין כזאת. אני אוהבת את העגלגלותן של נשים. זה לדעתי הדבר הכי יפה בעולם. אהבתי לנשק אותה, לחבק אותה, לשכב איתה.

 

כל הערב הזה לא מוסיף לכל הבלבלה שמתרוצצת והתרוצצה לי לפני כן בראש.

אבל נו טוב,

נקווה לטוב.

 

 

מיאו...

 

שירה,

מקווה לימים שמחים יותר.

נכתב על ידי , 11/4/2004 18:21   בקטגוריות מבולבלת  
4 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



דברים שרציתי לומר...


 

 

טוב, אז אני יודעת שלא כתבתי חודש וחצי.

הרבה קרה בזמן הזה, יותר מדי.

 

בתקופה מאוד מבולבלת עכשיו. לא יודעת מה אני רוצה מעצמי.

שבעה וחצי חודשים בהוסטל.

תיכף אזכרה לרן- השנה.

רצונות חדשים, או שלא.

 

הכל כל-כך מבלבל. צריכה הפסקה מהכל אבל אי אפשר.

צריכה הפסקה מהחיים.

 

 

התרשו לי קצת להתבכיין?

 

 

מאז הפרידה משלומי, אפילו קצת לפני כן אני די מדוכאת. מין הרגשה כזאת שעוטפת אותי כל הזמן. התנתקתי מכולם כמעט. משהו שהוא די נוראי בשבילי, אני לא מסוגלת להיות לגמרי לבד. אני לא מתקשרת לאף אחד אחד, וכמובן שזה אומר שאף אחד לא מתקשר אלי. לא התחברתי לאינטרנט במשך חודשיים {נראה לי}. לא עשיתי את זה מתוך החלטה כלשהי, פשוט זה קרה לי נורא בטבעיות. בגלל העבודה האינטנסיבית שבה אני עובדת, שלוקחת ממני המון. ומי שמתקשר רק איתו אני מדברת.

אתמול הגעתי לבית של ההורים בר"ג אחרי 3 שבועות שלא הייתי שם. כמעט כל הזמן רבה איתם לכן נמנעת מלהיות שם. ואם אני כבר שם אז לשמור על פרופיל מאוד נמוך.

האמת היום קצת פינקתי אותם, הכנתי סלט ירקות לארוחת צהריים עם רוטב מיוחד לסלט והכנתי צלחת מיוחדת לחומוס כמו שמכינים במסעדות. ומחר אני מכינה פשטידת פיטריות המיוחדת שלי {לא כ"כ מיוחדת, אבל אני מכינה אותה}

 

 

בזמן האחרון , בעצם מאז פורים בערך. התחלתי עוד הפעם להיות בקשר עם ליהי הבלונדינית {שוב} מה שמאוד בילבל אותי. כי אני לא יודעת מה קורה. אני נמצאת בצומת דרכים עם כל כך הרבה אנשים שזה נוראי. בשבילי זה הרבה אנשים. אתמול אנחנו יצאנו לאכול. והיה ממש נחמד. אני עדיין מרגישה את רגשות ה- you know  שהיו לי בקיץ. לכן זה מבלבל. והאמת שהקטע שיש ביננו עכשיו הוא דווקא נחמד.

 

מיד אחרי הפרידה משלומי התחיל משהו ביני לבין קלרין, אתם יודעים thingie שכזה. ואני fucking לא יודעת מה לעשות. אני והיא כמעט ושכבנו. כמובן שגם זה מבלבל אותי. כי אני צריכה לצערי הגדרות בחיים. אחרי כמה זמן שיש לי משהו עם מישהו אני צריכה להגדיר את זה. והתמזמזנו כמה פעמים. וכל פעם שאין אף אחד אנחו מתנשקות.  זה בכלל מסובך כי אנחו עובדות יחד ונמצאות במקום שרכילות עוברת בשניה. וצריכים להיות ביננו אך ורק יחסים מקצועיים. הדברים האלו קורעים אותי. כי המון פעמים אמרנו שאנחנו אחת של השניה.

 

ואני שבעה וחצי חודשים בהוסטל. והאמת קצת קשה לי עכשיו. כלומר המשמרות עוברות חלק ובלי בעיות עם המדריכים, אבל שמים יותר מדי משמרות. ואני, עייפה ורוצה לצאת מההוסטל לשאוף אוויר , לראות אנשים אחרים. כשאני קלרין ואבישג קבענו יציאה שלושתנו יחד אני הברזתי להן לביגור. פשוט הייתי חייבת לצאת מירושלים. זה היה אחרי משמרת בוקר שנמשכה עד 17:30 אחה"צ ולפני משמרת סופ"ש. הייתי חייבת לראות חברים שהם רק שלי.

מכירים את התחושה? פשוט לקחת פסק זמן. זה היה לי נוראי כי הן רבו איתי על זה. ויום אחרי זה חזרתי לסופ"ש בהוסטל וכמובן שהשלמנו.

 

ותיכף,

עוד מעט יש אזכרה לרן. עברה שנה. לעזאזל עברה שנה. רציתי לבקר אותו שבוע שעבר אבל לא הזדמן לי והייתי דווקא עם המצב רוח הנכון. מקווה שאנה תסדר את המשמרות שרציתי, אחרת יהיה רע מאוד. אני רוצה להיות באזכרה. לא רוצה לפספס. נכון אני משתדלת לבקר את רן כמה שיותר אבל עדיין. הפלאשבקים..הפלאשבקים.

כנראה בגלל כל הקטע יהיה בסוף החודש רוקי. שמזמן לא היה כבר איזה 4 חודשים. אפילו אם ליאו לא ישיג סליל נעשה איזה רוקי פיראטי.

 

וכמובן לגבי שנה הבאה בהוסטל, דיברתי עם גיא ומאור על זה. הם התחילו את השיחה על זה לא אני. ואמרו לי שמה יש לי לחפש פה שנה נוספת. ולמה שאני לא אתחיל את לימודי המשחק שלי כבר בשנה הבאה. זה נכון, אבל אני מרגישה שיש לי עוד הרבה מה לעשות בירושלים. הם בילבלו אותי לגמרי והתחלתי לחשוב על הכל פעם נוספת. עדיין לא דיברתי עם אנה שהתמנתה למנהלת ההוסטל וצריכה לדבר איתי עם קלרין ואבישג- המתנדבות. צריכה לדבר איתה על זה אבל עדיין לא דיברתי. עדיין לא היה לה זמן, ועכשיו פסח. אז אני מניחה שאחרי פסח. אבל אוף כל הקטע מבאס.

 

לא יודעת מה לעשות,

מבולבלת. כל המצבים שבהם אני נמצאת מבלבלים...

אבל נקווה לטוב.

 

 

מיאו....

 

 

שירה,

4 ימי חופש זה נחמד.

נכתב על ידי , 10/4/2004 15:54   בקטגוריות מבולבלת  
7 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



11,486

© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לshira אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על shira ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2024 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)