נכון, אני עדיין עובדת אבל מאוד מצוננת. וזה ממש לא כיף. ויורדות לי דמעות ללא שליטה. ושורפות העיניים, כאילו נכנס אליהן משהו. כבר אין לי כוח. וכואב הגרון.וזה שאני אצל ההורים שלי לא משפר את המצב.
אני ישנה כל הזמן. מנסה לקום מוקדם אבל לא מסוגלת. הולכת לישון מאוחר. עייפה...
אני באמת אמורה להרגיש בסדר, אבל מרגישה שאני נופלת כל הזמן. ואין אף אחד שיחזיק אותי. לפעמים אני אפילו לא מצליחה להחזיק את עצמי.
כבר יש לי עבודה, ואנשי צוות נפלאים. אני פוחדת שהעבודה הזאת לא תשאר לאורך זמן. לא יודעת למה. סתם פחד לא מוסבר.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
