הייתי אתמול בהלוויה שלו. פעם ראשונה בהלוויה צבאית- מקווה שאני לא "אזכה" להיות בעוד אחת. היה מתוח..כשהארון הגיע עם דגל ישראל עליו שמעו רק את הבכי של שיר שזה היה נורא. היא עדיין לבשה את החולצה שלו זאת שראו אותה איתה בחדשות. כשקוזניץ קרא את מה שכתב עליו זה מה שכולם חשבו עליו פאנקינסט שהתעקש תמיד על מה שהוא רוצה ועשה תמיד מה שהוא רוצה. ולבש מה שהוא רוצה. שאהב את החברים שלו. וזה היה כ"כ נכון.
שיר קראה איזה שיר שכתבה לפני חודש כשהתגעגעה אליו זה נראה לי היה אחד הקטעים הכי מרגשים.
בסוף רעמו הרובים.
פשוט היה קשה להסתכל על גל ושיר ומעין הייתה כ"כ בהלם שלא הייתה אפילו מסוגלת לבכות אלא רק העלתה זכרונות ממנו עם חן והילה.
לא היינו אמורים לחזור ללבנון, הם לא היו אמורים למות שם. הוא לא היה אמור למות שם.
עכשיו זה ימשך וימשך והמעגל הזה לא יסתיים.
צריכים לחזור למו"מ!!!
על דבר אחד אני מצטערת שלא יצא לי להכיר אותך יותר טוב, אלכס. הכרתי אבל לא ברמה שהייתי רוצה.
מיאו..
שירה:/