נכתב ב27.2.05
עוד נפש תמימה הלכה לאבדון
בימים ההם סיפרת לי על קסמים וקדושים, על משיחים וקלפים, מזלות ואבנים יפות, קסם רע וקסם טוב ואוזניי נפתחו לשמוע עוד על הכל.
גילית לי גם
שלאנשים טובים באמת לא קורה שום דבר רע אף פעם ושיש מדרגות רוחניות שצריך לטפס בהן
וכשהיה לי רע
הקשבת לי וחיבקת אותי ואמרת גם דברים שאף אחד אחר לא יכל להגיד
ובימי שישי
היינו קונים ממתקים בשוק ובבית מכינים מטעמים מתעצלים ומתחזרים על השקיעה
ובימי שבת בקיץ
היינו הולכים לים, אתה סחפת אותי על גבי הגלים ואני הייתי הילדה הכי יפה בחוף
והקיץ עבר
וכל זה נמאס
וארזתי הכל בראש ובכלל
והכל יפה וטוב, טוב שנשאר טעם של עוד ומה שהיה - טוב שהיה וטוב שנשאר זיכרון קיצי וזוהר שלך ושלי
רצים ברחוב בלבוש אוורירי
כשהכל מסביב לא מספיק רציני
מטשמש והולך והלכלוך מתנדף
רק אתה ואני, בראש ובלב
ובצבא, כשהייתה לי שמירה, הצלחת תמיד להסתנן לקריה ולהכין לי קפה שחור. זוכר איך בהפסקות הברחת אותי לשתות בירה מבקבוק על הגג של עזריאלי? כמה קטנים כל החיילים נראו...
זכרונות מתוקים
מרחפים בשחקים
יחד עם מוזיקת רקע ומצב רוח מתאים
ועכשיו
זה שדיבר על חזון
החליט שעכשיו הוא ילד גדול
בעוד כמה שנים יהיה לו תואר ראשון
בתחום שהוא לא אוהב, אבל מי עושה חשבון
יש עבודה קבועה
שיעשה מה שהוא רוצה
יש גם חברה
שמספקת את צרכיו
אותי היא רוצה להרוג
זה מובן מאליו
ואני רק רציית
שייקח לו שנה,
יתגעגע קצת אלי ובסוף ירגע,
וימצא לו פייה
ואמצא לי שדון
ונניח את הזיכרונות בקופסא, לישון
לילה טוב למשיח שהכרתי.
(נכתב למשיח היקר, לאחר חצי שנה של התנתקות, שקדמה לה שנה שלמה של חברות, לאחר שדיברנו בפעם האחרונה, לדעתי ולתקוותי, בהחלט, אחרי שהחברה היקרה ענתה לי לטלפון...)
בבלוג זה
בכל הבלוגים
