יומנו של הסוכן ק.
 אם אין אני לי, מי לי? וכשאני לעצמי, מה אני? ואם לא עכשיו, אימתי? |
| 3/2005
 "ננקטו צעדים פיקודיים"
היום הוגש הדו"ח השנתי של נציב קבילות החיילים. הנושאים העיקריים, בוודאי מוכרים לכל מי שמשרת או שירת בצה"ל, הם בעיות שיבוץ, טיפול רפואי לקוח, ויחס של מפקדים.
http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3058721,00.html
הנושאים שם, הם נמצאים וכתובים בבירור, לא צריך לקבול שוב כדי לגלות שרופאים רושמים אקמול במקום לבדוק את הבעיה, או שמשבצים אנשים באופן שרירותי והורסים להם את המוטיבציה. זה לא התחיל השנה שמפקדים מתייחסים בזלזול ובנוקשות כלפי חייליהם, וגם זה שלא מכשירים מילואמניקים כראוי לשמירות באיזורים מסוכנים.
אבל מה שמקומם זה שכל מה שעושים כדי לשנות זה "לרשום הערות", או "לנקוט צעדים פיקודיים". חייל שבעייתו הרפואית לא טופלה, ואולי הוא אף נפגע באופן בלתי-הפיך מכך, שום "צעד פיקודי" לא יעזור לו, אבל אפילו לא ימנע מהמקרה להשנות. חייל שנשלח למשימה ללא הכשרה מתאימה לכך ונפגע עקב כך, שולחו צריך להיות אחראי כאילו פגע בו בעצמו!
שני חיילים בעלי מוטיבציה גדולה שהביעו רצון לשרת כל אחד בתפקיד המתאים להם, אך שובצו בדיוק להיפך (אחד בתפקיד שרצה השני) נדפקו לכל השירות, המוטיבציה שלהם תעלם, וגם הצבא יפסיד את שניהם. אם חייל אחד גר בתל-אביב והשני באילת, שניהם עברו בדיוק אותו קורס וסיימו עם אותם ציונים, אז איך קורה שדווקא הראשון (שגר בת"א) משובץ בבסיס באילת והשני בבסיס בתל-אביב? ואם חייל אחד חלם כל חייו לשרת דווקא בגולני, והשני אך ורק בגבעתי, אז למה לשבץ אותם להיפך?
נציב קבילות החיילים (צה"ל מעולם לא הצטיין בתמיכה בסטנדרטים באתרים ברשת)
http://www.idf.il/hebrew/organization/nakhal/natziv.stm
אתר "הקשב!" - כי כשנמאס אז אנשים מתחילים להתארגן בעצמם
http://www.hakshev.co.il/
* כותב פוסט זה הוא חייל בשירות חובה בצה"ל, אשר בהחלט חווה בהיותו משל"ב את האטימות בתהליך המיון והגיוס - אך בסוף הגיע לאן שרצה, אשר סובל ברגע זה ממש מטיפול רפואי לקוי - ובא לו להרביץ למישהו, ואשר למזלו די מסתדר עם מפקדיו אך תמיד יש מקום לשיפור.
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
