יש חוק, אבל לא תמיד יש צדק. נראה לי שמן הראוי להוסיף מספר פרמטרים לקביעת העונש על עבירות, בכדי להקל עלינו מפני עונשים חמורים במקרה של מעידות מחד גיסא, ולהגן עלינו (ע"י כליאה) מאנשים מסוכנים ביותר מאידח גיסא.
נתבסס על ההנחה שכל החוקים באים בסופו של דבר להגן על מישהו מסוים (להלן: "הנפגע") מפני פגיעה ע"י מישהו אחר (להלן: "הפוגע"), ועבירה היא פעולה בניגוד לחוק.
1. זדון - האם התכוון הפוגע לגרום את הנזק לנפגע. פגיעה במזיד חמורה הרבה יותר מפגיעה בטעות.
2. מוּעדוּת - האם הפוגע מוּעד לעבירה. אם הפוגע עלול לתקוף שוב, יש להגן מפניו על הנפגע, או על נפגעים פוטנציאליים.
3. רשלנות (רק אם זה לא בזדון) - האם הפגיעה היא בעקבות פעולה (או אי-פעולה, או אופן פעולה) של הפוגע אשר עלולה להוביל לפגיעה.
4. נזק - מידת הנזק שנגרמה לנפגע. נזק גדול משמעו עונש חמור יותר.
5. אחריות (רק אם זה לא בזדון) - האם היה מאמץ מצד הפוגע למזער את הנזק.
6. צדקות הנפגע - אם הנפגע ביצע עבירה שתרמה לפגיעתו ע"י הפוגע, יש להקל בעונש. זה כולל רשלנות של הנפגע באי-ציות לחוק או הוראה שבאו להגן עליו, או עבירה כנגד הפוגע שגררה הגנה עצמית מצידו.
אמנם הנ"ל מיושם חלקית בכלל, ובפרט בחוקים מסויימים, הצעתי היא ליישם את הסעיפים הנ"ל (אולי בניסוח אחר, אולי סעיפים נוספים) ככללים בסיסיים בקביעת העונש עבור כל העבירות. אני לא משפטן, אז יכול להיות שאני פשוט מדבר שטויות (אני מקווה שלא).
להלן דוגמאות לשימוש בהם בשיפוט תאונת דרכים, כאשר נהג דורש הולך רגל:
1. אם הנהג התכוון לדרוס את הולך הרגל, העונש יהיה הרבה יותר חמור.
2. אם לנהג עבר של חוסר זהירות או התנהגות דמויית-GTA בכביש, יש לדאוג להרחיקו מהכבישים, למען שלומנו.
3. אם בלמיו של הנהג היו מקולקלים, מה שעלול לגרום לתאונה, יש להחמיר בעונש.
4. אם הולך הרגל נהרג, העונש יהיה הרבה יותר קשה מאשר אם הוא נשרט קלות.
5. אם הנהג ברח ולא השאיר פרטים והגיש עזרה, העונש יהיה חמור יותר.
6. אם הולך הרגל חצה באדום, הנהג הרבה פחות אשם.
- - -
אשמח לשמוע הערות, הארות והצעות בתגובות.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
