יומנו של הסוכן ק.

לעתים נראה כאילו "לכולם" יש משהו שלך אין. הצלחה גשמית, רוחנית, כשרון, מזל, וכו'.

בהתחלה אתה מתעלם בקלות מההרגשה, כשאתה מסתכל על מישהו מסויים שאין לו. מישהו שמשמש כמודל, שמצבו יותר גרוע, שנותן לך נחמה פעוטה.

ואז פתאום יש לו את זה. למרות שלבטח יש עוד כאלה שלהם אין, האחד שהסתכלת עליו והתנחמת בכך שהנה גם לו אין - עכשיו פתאום יש לו, והלכה אפילו הנחמה הזאת.

כבר לא תושיע ההיכרות עם רבים אחרים שאין להם. כבר לא יושיע ההגיון שיגיד כי אתה רחוק מלהיות היחיד, וכי אולי לא הגיע הזמן. כבר לא תעזור התקווה שזה אולי דווקא לטובה. גם הדברים הרבים שיש לך ואין לאחרים לא ינחמו אותך.

תדע שהדרך היחידה משם כדי לא לתת לדיכאון להשתלט עליך היא לנסות להשיג את זה. אבל עד כמה שתרצה את זה, תדע שזה לא בא בקלות, ושאם זה לא יהיה הכי טוב - עוד תצטער על זה אח"כ.

אבל בינתיים תשאר בלי, תכתוב על זה בבלוג, תקרא את התגובות, תמשיך לחפש ותקווה שהסבלנות משתלמת.

- - - - -

כן, הקטע הוא בלשון דיבור לעצמי, אך מדבר על ההרגשה הזאת בכלל ולא רק על העובדה שיש לו אותה עכשיו.

לאילו דברים הכוונה? חברה, חבורה לבילויים, תפקיד טוב בצבא, עבודה, דברים אחרים שאני לא זוכר כרגע, ובכלל ההרגשה הזאת.

- - - - -

עדכון [2003-11-23 02:40]

כמו כל דבר שחושבים עליו, פתאום צצים דברים הקשורים אליו בכל מקום.

הנה דיון בפורום ב-YNET שמדבר על השאלה האם אח צעיר אמור לחכות לאחיו הבכור כדי להתחתן. כי כשאתה אח בכור, ואחיך הצעיר מתחתן לפניך, זה גורם לך בדיוק להרגשה הלא-נעימה עליה מדבר קטע זה -- למרות שהרבה אנשים (גם צעירים ממך) יתחתנו לפניך, התקווה שעוד יש לך זמן מבוססת בעיקר על כך שאחיך הצעיר לא התחתן עדיין.