ילדה קצת שונה..
מה כותבים שאין מה לכתוב? =] |
| 3/2005
 הטיול שנתי מנקודת מבט שלי...
דבר ראשון והכי חשוב שאני חייבת להגיד זה:
תודה תודה תודה לזינה שעיצבה לי את הבלוג!
מתה עליךךךךךךךך
טוב אז כבר בהתחלה אני חייבת להודות שביום האחרון כבר התחלתי לחשוב על זה שאני הכתוב פה ומה אני הכתוב וזה..
זה גם היה לי נורא מוזר כזה כי לא חשבתי שאני "התמכר" לבלוג שלי וזה.. בכלל חשבתי שלא היה לי מה לכתוב פה או דברים כאלה..
אז ככה.. הטיול בכללי היה מגניב.. היה אחלה חבר`ה וכולם היו סבבה..
ועכשיו אני הפרט לך:
ביום הראשון- נסענו איזה 4 שעות.. דווקא לא היה משעמם.. ישנתי קצת ועצרנו בדרך ושמעתי מוזיקה והכל.. אחר כך היה לנו מסלול הוא היה קצת ארוך אבל יפה.. כאילו זה היה פעם ראשונה שלי במדבר אז הייתי המומה לראות את הצבעים וההרים וכל זה.. אבל אחר כך עם המשך הטיול מתרגלים וזה כבר לא כזה יפה.... אחר כך היה עליה נורא מפחידה שכאילו אתה מרגיש כל שניה שאתה הולך ליפול בא (ולי יש פחד גבהים) אחר כך היית ירידה ארוכה נורא.. אבל היא לא הייתה קשה או משהו.. זה הייתה ממש מעצבנת כי לפנינו היו דתיות שלבשו חצאיות ולי היה חם והייתי עצבנית אבל ממש עצבתים אז התחלתי לצעוק שם על אחת "בונה את ממש מטומטמת איך באמת לטיול במדבר עם חצאית ג`ינס??? תורידי את זה כבר את מעקבת פה 5 בתי ספר רק בגללך" היא התחילה לבכות.. ולי מזה לא היה נעים אחר כך... נורא נורא התבאסתי מזה כי אני באמת לא גיזנית או משהו ואני גם ילדה מאמינה ואפשר להגיד שדי קרובה לדת אבל זה באמת היה מתוך עצבים וזה (טוב אין לי למה להתנצל היא גם ככה לא קוראת את זה וגם אם היא כן היא לא תדע שזה אני..) ואז נסענו למקום שבוא אחנו ישנים (זה היה בשתח) וגם שם היה ממש כיף.. כולם ישבו מול המדורה ושרו שירים (קיבוצניקים אתם יודעים) ואני וכמה חברות שלי ישבנו באוהל ודיברנו.. היה ממש כיף..
ואז הלכנו לישון.
היום השני- בבוקר הרזנו את הכל הדברים והכלנו ארוכת בוקר ואז התחלנו ללכת..כבר על הצעד הראשון שלי ממש לא הרגשתי טוב ורגשתי כאילו אני הולכת להתעלף והיה לי מן סחרחורת כזאת..
אז בהפסקה הראשונה הלכתי למחנך שלי ואמרתי לו שאני לא מרגישה טוב ושאני לא חושבת שאני יכול להמשיך לטייל אז הוא שלח אותי חזרה אם מלווה ואז בדרך ראינו את הכיתה השניה ממשיכה ללכת אז התחלתי לבכות ואמרתי שאני כן רוצה ללכת אז התחלתי ללכת איתם ואז התחיל לי הסחרחורת האמיתית.. באמצא העליה נפלתי כזה כאילו בכלל לא יכלתי להרים את עצמי והיה לי קוצר נשימה כזה הפכתי להיות כחולה (בטח מראה מצחיק..חחח) ואז המורה שלהם התחיל לצעוק עלי "אמרתי לך שאם את לא יולה לעשות את זה תשארי באוטובוס עכשיו אחנו צריכים להחזיר עוד מבוגר אחד וזה" ואז התחלתי עוד יותר לבכות וכאלה.
בקיצור בסוף חזרתי וטוב שכך כי אחרי שראיתי את המסלול ידעתי שאני לא יכולה לעשות את זה.. אבל באוטובוס היה דווקא די בסדר...
ישנתי מלא ודיברתי בטלפון...
היום השלישי- הוא היה הכי כיף.. כי ישנו בבבית מלון ויום לפני זה עשינו מסיבת הפתעה לחברה שלי כי היה לה יום הולדת.
ואז עלינו את המצדה... למרות שכולם אמרו הלחיצו אותי שזה ממש קשה ושאני לא יצליח אבל היה ממש קל כי עלינו מהצד השני כאילו.. אז היה נחמד ביותר! והירידה היית יותר כיפית. סתם כזה הלכנו לאט ודיברנו.. כיףףףףףף
ואז היינו בעוד איזה נחל וסיימנו את הטיול..
בדרך חזרה הייתי ממש מסטולה.. וזה היה סבבה כזה.. ככה העברתי את הנסיעה בסבבה..
טוב את זה כתבתי במשך איזה שעה וחצי.. כי הייתי עסוקה בעוד דברים..
ואני מתה מעייפות כי עדיין לא השלמתי שעות שינה.. אז מפה אני מתחפפת למיטה.
אז ביי לילה טוב לך.... מואה.
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
