| 8/2005
אני מפוצצת דברים...
אוף כל שעה ביום מוסיפה לי לבלוג הזה עוד איזה 20 שורות, אני בחיים לא יספיק לספר את כל מה שרציתי!!!
אז דבר ראשון רציתי לעשות לזה בלוג נפרד אבל לא יצא אז אני רוצה להודות לזינה!! הנשמה השניה שלי החברה הכי טובה שיש, על העיצוב המדהים הזה! אין מה להגיד את מוכשרת ברמות! :)
וחוץץץ מזה שהיום שברתי את המילה שלי ואני יודעת שאני כל כך התחרט על זה וכבר מעכשיו זה מתחיל לכאב לי! אבל אני פשוט לא יכולה להגיד לזה לא! פשוט לא יכולה! באיחוד שהיא הביאה אותו איתה לזה בכלל אני לא יכולה לסרב.. חחח והמבין יבין.. אני לא רציתי לנסוע! כאילו בהתחלה שהיא שאלה אותי באיסיקיו אז אמרתי לה "אני לא יכולה יש לי מלא דברים יום לפני החופש" ועוד מיליון תרוצים.. אבל שהיא התקשרה כבר לא יכלתי להגיד לה לא, ואז עוד ההורים לחצו עלי "מה את יוצאת איתה? היא סתם מגעילה, וצבועה את לא אוהבת אותה אתם לא מסתדרות אני לא מבינה אותך.." ועוד כל מיני דברים כאלה, אז החלטתי שאני לא עושה את זה בשום אופן! ואז היא התקשרה שוב.. והפעם התחלתי להגיד אני לא יכולה וזה בלה בלה בלה ואז היא אמרה שהיא מביאה אותו גם, אז המשפחה שלי בכלל לא עמדה בזה ואני חייבת לנסוע גם ככה.. חחח
ועוד אחותי משוויצה שאני חוזרת ללמוד מחר היא לא כאילו "אוי איזה כיף לך" אוווף מה הקטע? אני לא אוהבת את זה בכלל... ת'אמת שאני לא מקנאה בה אבל בכל זאת זה מעצבן!
גם הייתי אתמול בווליום ת"א.. אוי עכשיו זה מסובך.. אני לא יודעת איך להסביר את זה.. כאילו לא היה כזה כיף לא נורמאלי אבל זאת הייתה חוויה משהו שונה וכן, גם כיפי... למרות שהיה חם בטירוף וכולם הזיעו היה ממש צפוף ודוחה, אבל כל האנשים שם הכמויות העצומות האלה [20 אלך איש] זה היה מיוחד כזה, משהו בלתי רגיל..
אתם יודעים אחרי שאתה תקוע חופש שלם בתוך הבית ואתה רואה כל הזמן את אותם שכנים, אנשים חברים, הכל ופתאום אתה מגיע לשם זה נותן לך מין סטירה כזאת כאילו פאק יש עוד כל כך הרבה אנשים שם רק צריך לדעת לפתוח ת'עיניים ולראות אותם, התחברתי שם גם לכמה, והם נראו כאילו ממש דומים לי היו שם מלא כאלה שהצחיקו אותי נורא היו כאלה שיעצנו אותי, היה פשוט מלא מלא אנשים מכל הסוגים מכל המינים...
אבל זה גם הביא למחשבה של "עד כמה את שונה מהחברים שלך? מאלה שאת מסתובבת איתם? מאלה מכירים אותך הכי טוב ואת מכירה אותם" כאילו לא יודעת כולם כל הזמן אומרים שהם שונים מהחברים שלהם, ואני מתיד חשבתי שאתה לא צריך להיות דומה לחברים שלך כל עוד אתה נהנה איתם, וכיף לך, ואתה הכי אוהבת ומחובר עליהם מזה באמת משנה?
כי כאילו אני יכולה להעיד על עצמי שעם החברים שלי אני הכי עצמי בעולם, אני לא צריכה לעשות הצגות ככה הם מכירים אותי וגם כניראה שככה הם מקבלים אותי, כאילו אני יכולה להיות מסטולה כזה לידם, ולצחוק לידם, ולעצבן אותם ולכעוס, לבכות, לצעוק ואף אחד לא יעשה לי פרצופים כאלה מפגרים ומעליבים, שאני לידם אני הכי אני שאפשר, אף אחד לא יכיר אותי אחרת!
וכאילו זה היה קו המחשבה שלי עד אתמול.. ומאתמול פשוט הסתכלתי על מלא אנשים ראיתי עוד ועוד אנשים וכאילו בטוח איפשהו שם יהיה את מי שהוא הכי אני! {וגם בכלל ראיתי שם מלא זוגות , חבורות של אנשים שהם נהנים ביחד והם ממש נראים חברים טובים כאלה, שכיף להם ביחד, שאוהים לצאת לבלות לעשות היחד דברים כאלה[אוי כזה שזה נשמה פתטי]} אני רק צריכה לחפש,בוא נגיד נקח לדוגמה אותי ואת סיון, את סיון מצאתי בדיוק באותה תקופה שחיפשתי משהי שתיהיה בדיוק כמוני, חברת נפש כזאת.. כולם אמרו לי שאין דבר כזה, גם זינה, גם היועצת ביצפר, גם אמא שלי, גם אמא של חברה שלי [עם הגעתי אליה לעזעזל??? טוב לא חשוב] ואני לא רציתי להאמין, אמרתי שיש. ולפעמים באמת האמנתי בזה שמצאתי משהי שהיא בדיוק כמוני, אבל היום שאני מסתכלת על זה מזווית אחרת אני רואה שזה כל כך לא נכון, פשוט היא אחת שסיפרתי לה הכל שגם הכירה אותי ושיכולתי ל"שפוך" את הלב שלי לידה והכל, אבל בתחלס אנחנו לא דומות בכלל, היא צפוני מפונקת קצת פקצה ואני ממש לא, אני האמת די ההפך, כאילו אני בחיים לא ישווה בין אנשים ואתם יודעים את זה, אבל בכל זאת אנחנו כל כך לא דומות וכל פעם שאני מנסה להתיעץ איתה או לדבר איתה או משהו כזה אז זה נגמר ב"טוב נו עזבי לא חשוב, רדי מזה את לא תביני" וככה, היא לא באמת אחת שאני יכולה להתיעץ איתה, אולי אני דורשת ממנה יותר מדי, תראו בתור אחת שהיא כאילו די "פסיכולוגית" כזה שכל האנשים מהאיסיקיו שלי ומעל"ם בכלל שופכים את הלב שלהם אצלי ואני תמיד [משתדלת] לעזור ולעודד, ואולי אני גם דורשת את זה מאחרים, שידעו לעזות את זה גם, לדעת בדיוק מה להגיד לי ומה לעשות.. שינחו אותי, כי אתם כבר מכירים אותי ואני לא אוהבת לקחת אחריות אני תמיד מעדיפה שמשהו יחליט בשבילי, שיגידו לי מה לעשות לאן ללכת וכו' יעני ש"ילעסו לי את האוכל במקומי".
זה נורא מאכזב לדעת שאין בעצם משהו כמוך בדיוק, משהו שבאמת יבין אותך, משהו שהיו לא את כל הבעיות שיש לך שאתה תוכל להתמודד איתו ביחד, חבר טוב כזה שתמיד יהיה שם...
ובקשר לסיון שמעו אני אוהבת אותה! ממש אוהבת אותה! ואני תמיד יהיה שם בשבילה והיא [אני מקווה] יודעת את זה ותמיד אני מוכנה לעזור לה, אבל השאלה עם היא באמת יכולה לעזור לי? עם זה לא גדול עליה?
אני יודעת שהגישה הזאת נורא מגעילה ומתנשאת יעני אבל ככה אני מרגישה באמת, אני יודעת שאני לא תמיד צודקת ואני לא תמיד יודעת בדיוק מה להגיד לאחרים ובמה לעזור להם, אבל אני רוצה לקבל עזרה אחרת, עזרה מבינה, אני פשוט לא יכולה שלא להבין את עצמי אני חייבת להגדיר ולהבין הכי טוב את מה שיש בתוכי כי אחרת אני לא שלמה עם עצמי, וזה רק מסבך אותי עוד יותר ובשביל זה אני חייבת מישהו "מקצועי" בגלל זה בעצם נהייתי "עוזרת" בעל"ם כי בתוך בעיה של משהו אחר נמצאת גם הבעיה שלך, ודרך אחרים אתה יכול להבין את עצמך הכי טוב.
טוב הייתי ממש בטרנס שכתבתי את זה אני מקווה שזה יצא טוב ולא מבולבל קצת..
רציתי לכתוב עוד מלא דברים ואני גם ממש רוצה אני כבר בתוך קו המחשבה הזה המרץ הזה אבל לא יודעת נראה לי שאני יפסיק עכשיו...
לילה טוב לכם.. מחר יום אחרון לחופש [או בעצם היום כי כבר אחרי 12] אז תהנו ממנו עד כמה שאתם יכולים, קחו ת'זמן תנוחו נפשית כי השנה הזאת לא תיהיה קלה לאף אחד..
תאחלו לי בהצלחה מחר.. לילה טוב.
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
