ילדה קצת שונה..

נראה כאילו כולם נעלמו, הכל נורא שקט, הזמן לא זז... מכירים את זה?

הייתי אמורה ללכת לסרט, בסוף לא הלכתי, דווקא שמחתי על זה.. יש לי זמן- לכתוב.

אני אוהבת לכתוב, אבל לא יוצא לי, לא יודעת למה זה לא שאני עושה דברים חשובים במשך היום שאין לי זמן בכללי. אבל.. הלוואי והיה לי יותר זמן, אני צריכה, אני מאוד מאוד רוצה!

כתבתי כבר את הפוסט הזה יותר מדי פעמים אבל לא יודעת כל פעם או שהמחשב נכבה, או שזה לא הסכים לשלוח מסיבה מסויימת [אין לי מושג את קיומה], או שכתבתי ולא שלחתי, עד היום אני לא יודעת למה.. פשוט לא הרגשתי שלמה עם עצמי על זה על מה שכתבתי, פחדתי משום מה. טוב עזבו, לא חשוב.

כל פעם שאני רוצה לעדכן יש לי מלא סיפורים קטנים כאלה לכתוב, לא משהו גדול בדרך כלל, אבל הדברים האלה נשכחים או נעלמים או כבר לא חשובים.

על מה לא כתבתי בפוסטים האלה שלא שלחתי?

על אחותי [הגר], על החבר שלה, עליו, על הנסיעה לת"א, על המבחן בהיסטוריה, על יום שישי לפני שבועיים, עליה, על יום כיפור על הסליחה שביקשתי, על הפמגר שניסה להתחיל איתי, על האכזבה הגדולה שלי מהמשפחה שלי, על האכזבה הגדולה שלי ממישהו קרוב, לאן כל הסיפורים האלה נעלמו? ולמה הם כבר אחרי פרק זמן מסויים אבדו את הערך שלהם, את המשמעות שהייתה להם ברגע שכתבתי אותם?

יש לי חיים סוערים, אני יודעת את זה, כל הזמן קוראים לי מלא דברים, אולי קטנים ולא חשובים אבל קוראים.. ולא תמיד יש באמת מי שזה מעניין אותו או אולי לא באמת מישהו שיבין את זה..

אפילו עם אני יהיה כל היום בטלפון, 24 שעות רצוף עם איזה רובוט או אפילו יהיה בתוכי מישהו אני לא יספיק ולא יוכל לספר לא את כל המחשבות הקטנות האלה את כל השיחות המצחיקות ההזוית, העצובות, החשובות, והמשעממות שלי...

אלה לא באמת דברים חשובים, אבל לפעמים יש משהו שנורא מעניין אותי ונורא עשה לי טוב/רע או הרגשה כולשהי ושאני באה ומספרת את זה בשיא ההתלהבות למישהו הוא בכלל לא מבין מה אני רוצה ממנו.

ובאותו עניין יש כאלה שממש לא מכירים ולא מבינים את מה שאני אומרת כי הם לא שמעו על אותו בן אדם נגיד ואי אפשר לספר להם סיפור חיים שלם על מישהו ומה הקשר שלו למקרה, זה יכול להיות מזה מבאס..

אתמול היה לי קטע נורא מוזר. יש לי אחד באיסיקיו שאנחנו לא ממש מסתדרים, כאילו איך אפשר להסביר את זה אנחנו ממש ההפך אבל עדיין אני הכי נחמדה עליו שאני יכולה ואנחנו מדברים "נכה" כזה.. והייתי צריכה תמיכה אז פניתי אליו, כי אני מכירה אותו והוא בדיוק הבן אדם לקבל ממנו תמיכה, בסופו של דבר אני עזרתי לו, מה שבדרך כלל קורה... אבל חפיף, לשתינו היה בדיוק את אותו בעיה, שתינו היינו נורא לחוצים על אותו דבר, על בדיוק אותו מקרה. וזה מוזר, ומצחיק.. אולי כי לא הצלחתי [אני מקווה] לעזור ולעודד אבל הבעיה שלי נשארה פתוחה. אריאל אמר שזה בא משמיים והוא די צודק.

אין ממש פואנטה לסיפור, אין פה הגיון, סתם משהו שנזכרתי בו עכשיו והוא הציק לי בכל זאת. [קיצר- תסבלו בשקט]

האמת הדבר שהכי הציק לי השבוע אפשר להגדיר אותו במשפט אחד "כל התשובות מובילות לדרך אחת, ודווקא בה אני לא רוצה ללכת" וההסבר:

בתור ילדה שיחסית מודעת לעצמה אני יודעת בדיוק מה אני מחפשת, עם איזה בן אדם הייתי רוצה לחלוק איתו את חיי [חחח כמה פתטי, הזוי, מפגר ונכון] ויש רק אחד כזה, שעונה על כל הדרישות, ידעתי את זה לפני שהכרתי אותו איזה סוגים שונים של אופי אני רוצה, איזה תכונות הייתי רוצה שיהיה לאותו הבן אדם, והינה הוא הגיע, עומד מולי אני לא יגיד לכם שלא "חשקתי" בוא אי פעם, אני לא יגיד לכם שהוא לא עשה לי משהו, שאולי לא נדלקתי עליו, אבל בכל זאת, אנחנו לא מסתדרים, ואני לא יכולה להיות עם בן אדם כזה... בטח שלא יותר מידידות. אני אוהבת ושונאת אותו באותו מידה אני כבר לא יודעת מה אני, אני לא יכולה איתו, זה בטוח! אני לא יכולה להיות איתו, אני לא יכולה לאהוב אותו, פשוט לא! וזה מוזר כי גם זה משמיים. לא הייתי מבקשת משהו אחר, ודווקא שהוא הגיע גיליתי שזה ממש לא נכון, אולי זה בכוונה להוכיח לי משהו, מענין מה...

טוב כמו שאתם רואים למדתי להשתמש ב"עריכה משוכללת" חח אחרי שנה הגיע הזמן לא?! אז אולי אני קצת התלהבתי...

טוב נראה לי שזה היה פוסט קצר יחסית, אז סבבה לכם, אין הרבה עבודה.

אני מקווה שפעם הבאה תיהיה הרבה יותר קרובה מפעמים שעברו.

אוהבת, לילה טוב!