ילדה קצת שונה..
מה כותבים שאין מה לכתוב? =] |
| 6/2007
 ככה מתחיל החופש?
נמאס לי, נמאס לי כל הזמן להיות אשמה..
אני יודעת שאני עצלנית ולא בסדר וחסרת אחריות והכל
אבל תפסיקו להאשים אותי,להשנות אני כבר לא אשתנה..
לכעוס עלי כל הזמן ותגרום לי להרגיש אשמה חרא עם עצמי על מה שאני ומי שאני לא ממש יעזור לכם.
זה רק פוגע בי, ומכאיב לי וזה כואב רצח אתם דורשים ממני להיות מישהי שאני לא. למרות שאתם בטוחים שאני אדישה למצב זה כי אתם לא רואים, אטומים.. אתם חושבים שזה שאני לא מתפרצת בבכי מול הפרצוף שלכם כדי שתראו שקשה לי לא אומר שאני לא מתייחסת, שכיף לי ללכת כל הזמן הולכת על ביצים בבית הזה..
ודרך אגב זה שאני לא לומדת באמצע הסלון רק כדי שתראו, רק כדי לקבל "כל הכבוד" או שאני לא מספרת לכם בדיוק כמה עמודים למדתי היום לא אומר שאני לא לומדת..
תפסיקו כבר לזלזל.. הרי בציונים שלי אתם לא מזלזלים נכון? אולי זאת ההוכחה היחידה שמראה לכם את ההפך ממה שאתם חושבים, אז די כבר.. כמה אפשר להוריד לבן אדם את הבטחון? לגרום לו להרגיש אפס? לא שווה?
מצאתם לכם אחלה בן אדם להוציא אליו את התיסכולים שלכם..
הדבר הכי בודד שיש לכם בבית לפרוק את המתחים שלכם, אני יודעת שיש לכם חרא של חיים,גם לי.. ההבדל הוא שאני בשלב של לנסות לתקן, אתם בשלב של להאשים, צאו מזה.
המעשה הכי חכם הוא להראות לכם את המכתב הזה..
אבל מה זה יעזור תשלחו אותי לעוד טיפול פסיכולוגי?
ועוד משהו, הפסיכולוגית אמרה לכם שאם לא תשנו את ההתנהגות וההפלייה גם אני ארצה להיות חולה במשהו כי ככה למדתי שמקבלים תשומת לב..
אין לכם מושג כמה היא צדקה.
אתם כל הזמן מאשימים את עצמכם באיך שהבית הזה נראה.. אז תפסיקו להאשים ולחיות ברגשי אשמה ופשוט משימו לכם מראה מול הפרצוץ ותתחילו לתקן. לשנות את המצב.
ואחר כך אתם שואלים את עצמכם למה אני מסתגרת בתוך המוזיקה שלי כל היום..
ואתם באמת לא מבינים, כמה עצוב.
וככה מתחיל החופש שלי..
אני לא רוצה לדעת איך הוא יגמר.
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי: