אוקיי, אז חזרתי ויש לי מסקנות על הנרי.

קודם כל, מי זה בכלל- זאת שאלה מעניינת, כי כאן בבלוג ההבטחה היא שכל עוד אתם לא מכירים את הנפשות המעורבות ההבדל בין המציאות ומה שכתוב פה זניח, וזה נותן לי חופש לתאר את המצב יותר איך שהוא מרגיש מהצד שלי ופחות כמו המציאות למי שמכיר את הנפשות המעורבות.

אז אי לכך ובהתאם לזאת, הנרי הוא הבחור האחרון שהרסתי הכל איתו לפני שבכלל התחיל משהו. כלומר הכישלון עם הנרי הוא הרבה יותר אקוטי מהכישלונות הקלאסיים שלי שהם כתוצאה מהנטייה הישנה שלי לברוח לכיוון ההפוך ברגע שאני מבינה שמישהו מוצא חן בעיני, ועם עדיפות ללפני שהוא מבין. והם בעצם לא כאלה כישלונות, הם פשוט בריחה שקטה שלא פגעה מעולם בכלום חוץ מאולי בסיכוי קלוש לאושר (ובדיעבד גם זה לא).

בכל אופן, זה לא מה שהיה עם הנרי. מה שהיה עם הנרי הוא שהוא דיבר איתי וניסה להכיר אותי וחיבב אותי (או רצה לשכב איתי, כולנו כבר יודעים שאני לא מבדילה בין השניים ), מאוד. 

ושיט. עכשיו הבנתי שאני לא יכולה לכתוב עוד אם אני רוצה לפרסם משהו.

זין. זין. זין.

טוב נו... שיניתי את הכותרת, אז אף אחד לא יכול להאשים אותי. ואם מישהו רוצה, לא ממש אכפת לי, אני לא כותבת בשביל הפרסום.

הבנות שאולי קשורות ואולי לא קשורות:

*אני עושה מה שבא לי וזה מקור לאושר.

*חוסר האונים והמבוכה של אנשים שאני משאירה באפלה לגבי  לאן השיחה איתם הולכת משעשעת אותי על אין קץ.

*דן הוא או סקאמבג או פחדן (זמנית אני מקווה), ואני לא יכולה לדמיין את עצמי מתנהגת כמוהו באף תרחיש, אז אני לא יכולה להעמיד פנים שהכל כמו שהיה פעם או הכל אחרת, אז אני פשוט אקווה שזה יעלם ואז אשכח, מה שקל כי כלום לא קרה.

*אני חושבת שהגוף שלי בשיא הפרשת פרומונים או משהו. אני בכנות מאמינה שאף אחד שאני רוצה לא יסרב לי, אבל הכל מרגיש מאוד רדוד ופיזי וזמני, ואף אחד לא מבין אותי, גם אני לא. יותר גרוע אף אחד לא יכול להציל אותי, ואין לי נחמה.

*שווה להשתעשע ולעשות שטויות כי התגמול על קמצוץ תשומת לב ממישהו שמחבבים הוא לא בפרופורציה לכלום. אושר עד אי שפיות שאין שום דבר דומה לו. נכון שהוא לא מחזיק הרבה זמן, אבל זה לא באמת משנה. 

*אם אני יודעת איך אושר כזה מרגיש, אני אדע כשאגיע אליו, ולא אהרוס דברים יותר.

*הסטטיסטיקה שלי כנראה עובדת, אז אני צריכה להקשיב לה, ולהפסיק להסתכל במקומות הרוסים, שום טוב לא יצא מזה ש*אני* אסתכל...

*אין למי להצביע.

אבלין, אבל אם נודה במציאות, עם כל הדיבורים שלי, הפוסט הזה פה כדי שאני, אם מתישהו בעתיד הנרי ואני נהיה משהו, תהיה לי נקודת יחוס כלשהי. הרי דיברנו על בחירת שמות דרך התת מודע (אם משתמשים במובן מאוד רחב של "דיברנו" שכולל גם "חשבתי בלב"), ויצא שהנרי זה הנרי, אבל נראה לי שזה רפרנס שרק ו' בזמן ספציפי בתיכון הייתה מבינה.