כן, גם לי כמו לכל "קמתי-התלבשתי-הלכתי לעבודה-הבוס חרא-האנשים קרציות-חזרתי הביתה-נגמר היום-לישון" בן אדם ממוצע, יש מחשבות על עזיבת מקום העבודה.
מאז שהתחלתי לכתוב פה, יש לי כל מיני הצעות. הצעות (חלקן בוטות ופליליות אבל אני לא רוצה לתת להן במה, רק שתדעו שעיתונים גדולים ואתרים גדולים, הם קטנים) לעשות עלי כתבות חושפניות, הצעות לשיתופי פעולה מאתגרים, הצעה להיות עורכת בלוגים באתר שעתיד לקום (עורכת בלוגים? נשמע קצת מוזר, אבל לאתר הזה יש קונספט חדשני שאני לא יכולה להיכנס אליו) ועוד ועוד (וזה לא כולל הצעות שכוללות" מין קשה, אורגיות המוניות, קשירות וסאדו).
אז מה עושים?
כל יום אני קמה מוקדם ונכנסת למשרד ומשתעממת. נכון, אני עושה דברים גדולים בחברה גדולה ומצליחה, אבל הנשמה! מה עם הנשמה??
אולי אני צריכה להיות יותר בים. אבל בים יש לי בעיה אחרת. אני לא סובלת ללכת עם החלק העליון בים. ככה אני, מאז ילדותי. זה לא קשור לסקס (למרות שלכי תסבירי את זה לכל בחור עד זקן שעובר עם העיניים בתוך הפיטמות שלך...), זה פשוט חופש. אז כשאני הולכת לים זה בדר"כ בשעות מוזרות...
אולי לבתי קפה? אבל בבתי קפה אני גם נחשבת לעוף מוזר. אני מתחילה עם כל דבר שזז וגם זה לא (תמיד) בקטע מיני. אני אוהבת לדבר עם אנשים ולדעתי ללכת לבד לבית קפה ולדבר עם אנשים, זה שיא התקשורת. אז כשאני הולכת לבית קפה, אני עושה קצת בעיות...
טוב, הבוס רוצה דיווח שבועי ("הישטה האמריקאית היא דיווח שבועי באמצע השבוע" – מעניין אם הוא בעצמו מאמין בשקר הזה, בכל מקרה – אני, חייבת להאמין, כי זו עובדה) ואני חייבת לזוז.
ביי בנתיים!
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
TheRaveN 2.0