כן, גם לי, 'שרמוטה שמחפשת מאה זיונים' (ציטוט מאחד המיילים שקיבלתי ממנהל חברת פרסום מאד ידועה אחרי שסירבתי לשתף איתם פעולה) יש מוסר ואני רוצה לשתף אתכם בו.
יש בינכם רוצח סידרתי? אז תגיד, קרה לך שנתקלת במישהו שאתה עומד לרצוח אבל אז –בעיית מוסר הפריעה לך?
ואני אסביר –
יש לי בערך 120 פניות שסיווגתי אותן כ'בעיתיות' (לא בעיתיות מהסוג של 'איומים' – קטגוריה ענקית בפני עצמה, ולא 'קנאיות' – קטגוריה שהולכת ותופסת תאוצה, כנראה שמישהי שמכירה אותי עלתה עלי). 'בעיתיות' זה אומר שבמצב אחר – קרי, אם לא היה מסע, הייתי רוצה להכיר, לעשות לא משנה מה – העיקר לא זבנג וזהו.
אז מה לעשות? מה לעשות עם אותן פניות? דוגמאות? לא חסר:
יש לי פניה של בחורה שנראית כל כך טוב והיא מדברת כל כך יפה (ואפילו נפגשנו לכוס קפה היום בהפסקת צהריים) ונורא כיף לי איתה. איתה לדוגמא, הבעיה היא שאני פשוט רוצה להיות חברה. לא חברה Girlfriend, חברה להעביר איתה שיחות וכאלה.
יש לי פניה של בחור מאד מאד נחמד וקצת חנוק (הי! ג' אני לא מתעלמת מהאימיילים שלך!) שנורא רוצה להכיר אותי ואני אותו. אני לא באמת בטוחה שהוא רק רוצה להכיר אותי (שהרי מדובר בגבר וגבר רוצה קודם כל לזיין ואח"כ הוא חושב על מה באמת הוא רוצה), אבל זה מישהו שהייתי מוכנה להמר עליו.
יש לי פניה של מעצבת אופנה (היא ביקשה שאני אגדיר את זה ככה, אבל בתכלס זה משהו בתחום אבל קצת שונה) מאד מאד מאד מאד מוכרת. היא כתבה לי את מגילת חייה (וזו לא ביקורת – להיפך! אני קוראת את הכל בשקיקה!!!) ואני נדהמתי. אני רוצה להיות בת זוגתה מעתה ועד מותי.
אז מה עושים? איך יוצאים מזה??? האם להתעלם מהמוסר ולהמשיך בשלי?
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
TheRaveN 2.0