נקמת אישה, מסע ה - 100

"דבש התאנה, מתק החרוב,
ואורחת גמלים עמוסי כל טוב.
הנה שוב ישוב שמש לבבי,
ומשם תפוח זהב יביא" (נ.ש)

לקחתי יום חופש. אי אפשר ככה. זה לא בסדר. זה לא שהגיע לנו. לא הגיע לנו. אבל למה בכל זאת?

אולי אפשר לעשות 'חוזר'? אולי עוד צ'אנס, אולי עוד סיבוב? כאילו...זה מאכזב כי, זו הייתה אמורה להיות גלישה נעימה והתענגות על זרי דפנה....אוףף....

קמתי בבוקר וראיתי שהשמש נראית הרבה פחות צהובה. חיוורת כאילו לא באמת בא לה לעשות את התפקיד היום. הקפה היה מר והבאנג היה סתום.

פתחתי שלושה עיתוני בוקר (נו.....נראה לכם? עיתונים......? עיתונים?!? אני?? אתרים של עיתונים) – Ynet, הארץ, מעריב.

אחד מטיף מוסר, אחד מספר על הדבר שהכי מבאס אותי, בשלישי מכתירים.

"טוב נו...חייבים לעשות משהו" אמרתי לעצמי בקול רם.

לקחתי קיסם והתחלתי לפתוח את הבאנג אבל אז ראיתי בזוית עין נייר גילגול ומכונת גילגול אז כבר עברתי לג'וינט במרפסת.

טלפון מהעבודה:

"X הגיע".

X היה אמור להגיע.  ל X ולי הייתה פגישה שהקרש סיבית הזאת שכחה לבטל. אני בדרך כלל הכי בסדר בעולם והכל הופך אצלי לאישי.

חשבתי שניה ואמרתי - "תשאלי אותו אם הוא אכל משהו ואולי אפשר לקבוע..." קטעה אותי.

"אין בעיה!  אתה רעב?!?" הזבוב חרא הזאת שואלת אותו (ואני מתארת לעצמי את מבט העגלים שהיא שולחת אליו ולא ברור אם זה מבט של 'אני תמימה וחמודה תהיה נחמד' או 'תרחיב לי את הרקטום לפני שמישהו נכנס למשרד').

ישבנו בבית קפה ובמקום לדבר תכלס ולסגור עניין החרא הקטן התחיל איתי בכל מילה שלישית.

תראו משפט לדוגמא (מבוסס על משפטי אמת אבל זה לא מה שהיה היום בדיוק) –

"אני מאמין שאחנו יחד, עם טכנולוגיה כזו רעננה ואפילו סקסית (עם תנועת יד מוחצת) יכולים לשלב את הכוחות ולהגיע לסיפוק של שני הצדדים. אני כבר מנוסה בזה (חיוך של 'צעירים חסרי מנוח'). המצלמה מתרחקת.

בכל מצב אחרת סטירה הייתה יורדת לפנים. השחלתי משפט שמבהיר שאני זה לא המוצר והתקדמתי הלאה. הוא הבין את הרמז אבל המשיך את הרמיזות, ברמה יותר עקיפה.

סצנת מטריקס, הזמן מאט מלכת, הפריימים זוחלים – הוא מדבר, אני מסתכלת הצידה, מבט אל התיק למטה, מרלבורו לייט מבצבץ (זה לא הסוג המועדף עלי, סורי פיליפ!), אני שולחת יד, הקופסא נתקעת (קופסאות כאלה עם פתיחה מיוחדת, גרסה מוגבלת, פס ייצור חגיגי והיא עטופה בצבע כסף), אני מתכופפת , מפשפשת, מתקשה, מצליחה. אני קמה בתנועה מהירה ואיתי המגש מהידיים של מלצרית שרק הגיעה עם שלוש כוסות מיץ תפוזים וניירות עבודה שלי, כוס קפה חזק עם שיער של זה שמולי ועוד כוס קפה עם תושב שולחן שכן. אחלה תפריט יש שם. אם לא הייתי שם, הייתי חושבת שזו עוד נקמה מתוקה לאוסף...;-)

כהרגלי בתחרויות קידום אתרים, אני זוכה במשהו. אז בתחרות הטריה ביותר – Sex Web Cams Zoom11 קטפתי את המקום הראשון במנוע החיפוש Yahoo וזה אומר שבשלב הראשון של התחרות, השלב שבו כל חודש, שלושת הראשונים בשלושת מנועי החיפוש ( Google קשישא, Msn הלוחם ו Yahoo המתעדכן), זוכים ב 100$. נחמד.

בסופה של דרך יש משהו כמו 20 אלף דולר של פרסים אבל זה בתנאי שיותר בעלי אינטרסים יכנסו. זה יכול להיות חברות קידום אתרים כמו שלפעמים קורה בסופן של תחרויות כאלה, זה יכול להיות עוד 'ילד הפתעה' כמו בתחרות ה *Backgammon  שהתקיימה. אולי זאת תהיה אני...;-)

*תחרות שבה הייתה המטרה לקדם את המילים הקשורות ל'שש בש'. גם שם לקחתי איזה מקום שני בשלב הסופי ויצא מזה איזה אלף דולר נחמדים. אז בתחרות הזו הגיע ילדון (ויסלח לי הילדון שיודע כמה אני מעריכה אותו וכמה שהכינוי רק מחמיא לו) וקטף איזה 5 ומשהו אלף דולר. !!! Ofir Go Go

TheRaveN

קצרצרים:טירוף אה? ברגע שהעולם הבין את ההצלחה של גוגל, הוא התחיל להיערך. אמזון השיקה את המנוע שלה, A9. עכשיו גייטס שולט עליו. אלקסה, תוכנת ריגול שהפכה לקובעת טרנדים (במיל')...עכשיו גייטס שולט עליה. מלחמת הדפדנים הראשונה נראית היום כמו קרבון קטן. מלחמת הדפדפנים השנייה, פיירפוקס – מייקרוסופט נראית כמו התחלה של מלחמה רבתי שבה אין שבויים. אבל מה יפה? אנחנו מרוויחים. אנחנו מרוויחים שירותים חינמיים והולכים. אנחנו מרוויחים פיתוחים ורמה שהרבה שנים לא נראתה כמוהה. מאז ימי המוצרים המושלמים של IBM לא נראו גרסאות בטא כל כך מוצלחות כמו Gmail, Google Calendar, Google Page Creator מבית גוגל ו Msn Expo, Live.com מבית גייטס והצפת ה Buzz הנוכחי של Yahoo. מה זה אומר? זה אומר שהעולם מבין היום יותר מתמיד את החשיבות של האינטרנט. ברגע שהרשת הזו הפכה למקום ממנו שואבים רובנו את החדשות, אפשר להגיע אלינו בקלות. להגיע אלינו זו המטרה כמעט של כל אחד. של האתר שרוצה תנועה, של הפורטל שרוצה חברים, של המשקאות הקלים שרוצים להיות עכשויים, של העיתונים שרוצים להראות נוכחות, של הסלבס שסופרים כל היום את הכסף בבנק מאז התפתחה בועת ה Gossip וה Celebs המקוונת. אחלה תקופה יש לנו פה.  אני עוד זוכרת את קישקשתא בשחור לבן, אמרו לנו שהוא ירוק והוא היה חום הנוכל העוקצני. בכל יום שישי היה אביר על גלגלים או סטיב אוסטין, סרט ערבי. היה לנו דודו, רבקה, מני. היה זהו זה וזהו זה. קצת שונה היום.