פעם אחת, לפני המון המון שנים, כשעוד הייתי שמנמנה ונטולת סיליקון ושאר שידרוגים קוסמטים (לא שהייתי מכוערת או שטוחה – אגב, את המילה שטוחה יש לקרוא/לבטא בהטעמה של מטבוחה – היה לי במה להתגאות), החלטתי (כמו באלף פעמים שהחלטתי את אותה החלטה לפני זה) לפצוח בדיאטה. דיאטת כאסח מטורפת. כאסח כמו שרק הבחורות ששלחו למדור 'על בנים ועל בנות' של מעריב לנוער את שאלותיהן ההזויות, ידעו לעשות.
במסגרת הכאסח, הכריחו אותי גם ללכת על הפן הבריאותי ואני, שיחסית לגילי, מיני* ונסיוני בחיים (ולאור מתת האל שחנן אותי בידיים זריזות ומוח אנליטי** והייתי לאחת מהנקבות המעטות שהעיזו ורצו לפרוק אצבעות בהקלקה על מחשבים עתיקים), החלטתי שמאמן אישי זה הפתרון.
והימים ימי טרום גוגל (הרבה טרום גוגל, הרבה שאין לי חשק לחשב) והימים ימי טרום המידע הגלוי, החשוף, הזמין והמזמין – נצמדתי לכותרות העיתונים והלכתי על אחד. בימנו הוא שם, בימיי הוא מעשן. הוא שותה בירה ומחלק לי הוראות חובבניות. "תעשי את זה יותר טוב" הוא היה אומר לי בסיום כל שיעור ואני הייתי חוזרת הביתה לחסה. בלי רמז בלי התקרבות, בלי לומר מילה, כשאני דוחקת משקל מוט וקצת מעל ראשי היד שלו על השד. שלי.
יש שיגידו 'תקיפה מינית' ויש שיספרו (מתוך מחקר מקיף והיכרות צמודה כמובן) שזה עוד נדבך במסכת הייסורים שעברתי כילדה והביאוני עד היום, למצבי ה'נוראי'. שלום למורדים. מה קרה? שקט בגזרה? אני מרגישה כמו אולמרט. הוא מת להוריד על מישהו פצצה בלבנון, אבל נסראללה בשקט. נסראללה החליט – על פי דעת פרשן סיאנאני – שלא למתוח את הגבול. יש לו משימה אחת להשלים לפני שהוא 'משתף' אותנו במלאי האמל"ח שצבר מאז הבריחה האומללה – לחטוף. לחטוף אזרח, אזרחית, אולי ילד או חייל. כן...חייל...טוב, גלשתי.
נחזור לשד.
זו לא הייתה תקיפה ולא בטיח. אם הייתי מישהי אחרת, אולי זה היה מתפתח לזה או שהיה נחרט לי במעגלי הסינופטות במוח זיכרון עמום על האנס בחדר הכושר. אבל אצלי זה עורר תגובה אוטומטית שכאילו נלמדה על ידי התת מודע והתבצעה לראשונה בזמן אמת – המוח העביר פקודה למטה, הברך התכופפה, השוק נצמדה לירך האחורית וכף הרגל בתנועה חדשה - טושיי!!
הרגשתי קליק ויצא לו קול כמו כל הבחורים שתקעתי להם בחיי מכות בביצים – 'איייייי' כמו של המטומטמת שמפרסמת את השמפו הזה...נו...שכחתי את השם שלו...לא משנה. יש בחורה אחת שמתקלחת ובסוף הפרסומות יש לה תמיד קול כזה מוזר (יש גם פרסומות אחרת שהיא במעלית ושוכחת את הנעליים ואז יוצא לה 'איייייי' דומה).
קמתי והלכתי. למחרת הגעתי והכל כרגיל. בירה, סיגריות ואני קורעת לעצמי רצועות.
לא רזיתי אגב קילו. לא אז.
TheRaveN
*אין מונדיאל בחינם, קאסמים נוחתים בשקט תקשרותי נינוח, זקנים מתים בחצרות אבל כל זה קטן לעומת העובדה המזעזעת לטעמי (שלא כנציגת שדולה נשית או כל דבר שהמילה 'שדולה***' שייך לו) שנשים מרוויחות 35% פחות מגברים. עכשיו, רובנו יודעים את זה. אבל רובנו גם ישר מדמיינים בראש מנכ"ל חברה גדולה אל מול מזכירה או פקידה קטנה ואז ההפרש נראה לנו הגיוני. אבל לא. ממש ממש לא. האחוזים מדברים על ההבדלים כששני המינים באותו דרג/תפקיד משרה.
**מצד אחד, אין הנחתום מעיד על עיסתו נכון? אבל מצד שני, רק על עצמי לספר ידעתי (ויש מבינכם שיגידו שצר עולמי כעולם נמלה, אבל גם אם זה נכון, עולם הנמלה רחב כפליים משלנו כי אין לה תשוקות ולחצים חברתיים שמצמצים אותנו לכדי שטאנץ, שהולך במסלולים קבועים, מתרחבים לעיתים בזכות פורצי דרך, אבל קבועים).
*** או שזו מילה הזויה, או שאני ממש עשיתי שגיאת כתיב והאלכוהול אומר לי:" עזבי...אז פעם אחת תטעי...מה קרה??...תני לזה...תזרמי....". אבל אני מאלה שמשתדלות, שמנסות לשמור לפחות על עברית כתובה בצורה נכונה על חשבון טעויות תחביריות ופיסוקיות שבחלקן נובעות מהשפעות חומרים צד שלישי וחלקן נועדו להדגיש טונציות לא קיימות בשפתנו הקשה. דה?
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
TheRaveN 2.0