זו אחת הפעמים היחידות שמצב הרוח שלי הוא לא עיגול עם משקפי שמש.
גם בימים שבהם היה לי חום, גם בימים שלא יכולתי לשאת עוד את הבוס שלי (לשעבר!!!) וגם בימים שבהם הדבר הכי קשה היה זה לחייך ולשמור על 'קוליות', הקפדתי.
אבל היום, כששמעתי את מה ששמעתי וקראתי את כל מה שקראתי, אני עצובה.
לא ידעתי מי זאת רפונזל, שמעתי על הכינויים השונים שלה אבל לא הייתי מודעת לכל הסיפור מאחורי. לא התעמקתי, כנראה כמו כל הסובבים אותה. זה נשמע לי רע וזה נשמע לי עצוב, זה נשמע לי כמו טעות של החיים.
הדלקתי נר לזכרה של רפונזל בלי לדעת אפילו מאיפה היא או אם היא עוד פלופ עיתונאי או בחורה עם סיפור חיים אמיתי, שכבר הפך לסיפור מוות עצוב.
המעט שאפשר לעשות זה להרכין את הראש, לשכוח את הרע ולזכור את כל הטוב. לכתוב עליה מילה ולקוות שבשמיים ישמעו שתיים.
TheRaveN
תוספת 15:53 באותו יום:
אני מרגישה אשמה. בניגוד לכל הכותבים שהתנצלו על צעד כזה או אחר, לי אין ממש על מה. לא דיברתי או תיקשרתי איתה מעולם (אלא אם היא הגיבה לי פה לאיזו פוסט ועניתי לה, אבל לא משהו שזכור לי לחיוב/שלילה במיוחד), לא חשבתי עליה מחשבות טובות או רעות, לא ידעתי על קיומה בתור משהו שחשוב לדעת. על זה אני מרגישה אשמה.
צילם: תומר ליכטש עבור nana.co.il:
השם יקום דמה או דמה יקום בשם שלא נחשף.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
TheRaveN 2.0