כנראה שאני ילדת אינטרנט.
אני גדלתי על להכיר בחורים בצ'אט של וואלה. גם בחורות. הממשק היה נורא (ירוק לבן), רוב הזמן הייתי מתנתקת או שהשרת היה כל כך עמוס שהתגובות לשאלות שלי היו מגיעות אחרי כמה דקות, אבל השימוש ב'פרטי' התחיל לעשות שינוי ובזכותו התוודעתי לכמה מסודות העולם הזה, אולי גם העולם הבא. לא ממש רציתי להגיד פה משהו, רק חשבתי שאולי לשתף אתכם במה שרץ לי בראש כל היום, יועיל לי ואולי גם לכם. להיזכר בנוסטלגיה, מעצם הפיכתה לנוסטלגיה (קרי – זיכרון הדברים הטובים בעיוורון) זה כיף. לא?
כנראה שאני לא לבד.
בואו נצא מנקודת הנחה שכל השילטון מושחת, נוכל, עושה את מה שהוא עושה רק בשביל כוח, ממון ושליטה. ביננו, לאף אחד אין הוכחה שזה אחרת, להיפך, צחי הנגבי, אולמרט, קצב, ביב, ברק וכו' מוכיחים את טענתי מדי זמן מה.
אז אם כולם רמאים, איזה רמאי תעדיפו?
רמאי שלוקח מדינה רעועה למלחמה שטותית ומשיא תמיכה מגיע לשפל ההשפלה?
או רמאי שלוקח מדינה וברגעיה הקשים שולף כסף מכיסו ומפצה על הרמאויות שלו בעזרה לנזקקים?
הראשון הוא אולמרט או כל אחד מאנשי שלטונו. השני הוא גאיידמק או כל אחד שלא שמעתם עליו. אם כולם רמאים, אני מעדיפה את הסוג השני. אם לא כולם רמאים, אז בטח ובטח שאת הסוג השני.
כנראה שאני זקנה.
אני הייתי/ראיתי/חוויתי את כל אחד מהמתוארים. ואם כבר על אינטרנט מדברים, שימו לב מי הולכת בצעדי מייקרוסופט ומרימה פרויקטים למלחמה באנלפבתיות (רמז, כנראה הגעתם לפה דרכם).
כנראה שאני כן לבד.
ראש השנה – לבד. הייתי בדרך לארוחה בחיק משפחתי ה'אהובה'. לא הגעתי. אף אחד גם לא התקשר לבדוק למה. יום כיפור – כמו שכתבתי בפוסט הקודם כפרומו לפוסט הזה, קשה לי לכתוב עליו. מה שעברתי שם....
סוכות – בסוכות קשה לי להאמין שאהיה לבד. אני באמת נוהגת לעבור בין סוכות ולהיטפל. עם קצת אוכל, כל בחורה תסכים להכניס אותי, עם קצת מחשוף, גם הבחורים יעלוזו...:-)
כנראה שאין ברירה.
כן, אני חייבת לפתוח ולדבר על הפצע-יום-כיפור שלי.
במקום/אווירה/מנהגים שלאורם גדלתי, נסיעה ביום כיפור לא הייתה אפשרית. גם מנטלית, גם מחשבתית, גם פיזית. עם השנים הבנתי שמשטרות, אמבולנסים ושאר חייבים, נוסעים לפעמים. גם ביום כיפור. כי הם צריכים. כשגרתי קצת בחו"ל הבנתי שזה לא משהו כלל עולמי וישראלים כשרים מרשים לעצמם לנסוע חופשי בכיפור. כי זה לא בארץ.
תמיד ראיתי מכוניות, תמיד ריחמתי על הנוסעים. אם הם בתפקיד – אז בגלל שהם עובדים בכיפור ואם הם אנשים פרטיים – אז בגלל שכנראה כורח המציאות הביא אותם לנסיעה ביום כיפור.
אבל המרחק בין מה שאני חושבת לבין מה שבבוני העיר חושבים – גדול כך מסתבר.
אני מכתימה עיר שלמה, אבל אני מדברת על אנשים ספציפים מאד. אנשים שאולי ביום רגיל הולכים למכולת ואומרים 'בוקר טוב'. אנשים שאולי אפילו הולכים לבית כנסת באמצע השנה ודופקים איזו 'שחרית' בוקר מרעננת. אנשים שאולי מחנכים את הילדים שלהם כראוי בכל ימות השנה, אבל תשמעו לי כשאני אומרת לכם – תל אביבים, אתם זבל!
בשלוש בצהריים הגיעו שלוש חברות ושני ידידים. לפחות חלקם – בשביל להעביר את הלילה. השאר ספיחים/מצטרפים/בוהים/תוהים/מעשנים ושותים. אחד צם, אבל מהצמים שלא צריך לצום לידו – להיפך, הוא מחפש את האוכלים כדי להציב לעצמו אתגר גדול יותר. כבוד.
בערך בשבע, אחרי שכבר היינו קצת יותר אנשים (גם כולם נראו כפול וגם הגיעו עוד כמה...כנראה...), טלפון נייד מצלצל. ע' מתחילה לבכות.
לקחתי את המפתחות, תפסתי אותה ועוד אחד ונכנסו לרכב. אף אחד לא תהה. אף אחד לא שאל. אף אחד מהם לא העלה בדעתו מה הולך לעבור עלינו. ראיתם פעם את הסרט איציק פינקלשטיין? ראיתם את הסצינה שבה הקצין הבכיר נדחף אל המון כהאניסטי עם שלטי 'שלום עכשיו'? האלימות, הברוטליות והזעזוע מהמון זועם שלמרות שלא הקשיב, לא ידע, לא הכיר – החליט להשתלח, נורא.
אבנים, גדולות ומרסקות חלונות (רק חלון אחד במזל) ככל שיהיו, הן לא מה שפגעו בי. זעקות שבר, קללות ילדים על אופניים, חסימת כביש ומבטים זועמים – הם אלו שפגעו בי.
הם אלה שבבוקר יום חול אומרים 'בוקר טוב' ובשעת טירוף מאחלים מוות בעינויים כאילו אויב מולם. הם אלה שבבוקר יום חול אוכלים סנדוויץ' שינקין בקפה הכי טרנדי בתל אביב ובשעת טירוף דוחפים ילדות על סקטים לכיוון הגלגלים למען יחסם המעבר.
המילים באמת קטנות על שלושת רבעי השעה הקשות שהיו לי בתקופת החיים הנוכחית. תתביישו לכם.
אמא של ע' נפטרה עוד באותו לילה. ע' לא ראתה אותה לפני מותה. אבל טוב שהגענו לבית החולים...היו לה זכוכיות בכתף.
תל אביב – עיר בלי הפסקה של טימטום, צביעות וחרא אנשים.
TheRaveN
קצרצר: אוי, אלכסנדר אלכסנדר....מיליונים. היו לך מיליונים ורצית עוד? אחת מהשתיים: אחת – הסטיגמה נכונה. מיליונרים לא יודעים שובע ורק חושבים איך עוד ולא משנה האיך, אלא העוד. שתיים – סחיטה. מישהו אילץ אותך להיכנס למשהו שלא ממש רצית. בכל מקרה, לב לבייב לצידך. הוא מוכן להעיד כעד אופי בשבילך, הוא מוכן להפעיל קשרים בשבילך ואם ארקדי לא היה עסוק בלנסות להוריד מעליו את המשטרה, גם אותו (למרות היריבות) הוא היה מגייס לטובתך עם איזו עיר אוהלים במלחמה הבאה על שם אלכסנדר. אלכסנדר מוקיון.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
TheRaveN 2.0