נקמת אישה, מסע ה - 100

שנת 2006 מתקרבת לסיומה ועוד לפני מבול הסיכומים, אני מוצאת לנכון לעשות קצת סדר וקצת סיכומים משלי על מה שראיתי בתקופה בשנה האחרונה.

פורנו ושאר הליגה

הפורנו התחזק (כרגיל) גם השנה. זה התחיל בעובדה שאתרים כמו מייספייס, Blogger ודומיהם, התמלאו בבחורות סקסיות להחריד, מפוצצות הורמונים, או יותר נכון מכונות שמופעלות חצי אוטומטית על ידי נערים חרמנים עם דמיון מבורך. זה לא חדש אבל זה מעולם לא היה נפוץ ו'ישר לפנים' כמו זה התחיל, ממשיך וימשך כנראה.

פעם, בשביל לגרור אותנו לכל מיני אתרים, היו חלונות קופצים עשרים פעמים, תחמנויות שונות, קישורים סמויים וכאלה. היום, למרות שעדיין רוב התנועה מגיעה מכל מיני דרכים ממומנות, יותר ויותר אתרי פורנו הבינו את הצורך/הכרח בקידום אורגאני משולב.

- לראשונה בתחרויות קידום אתרים התנהלה השנה תחרות פורנו של אתר המלצמות החיות Zoom11.

- אתר מופלא שקורא תיגר על החנונים של YouTube בשם PornoTube הושק וכאתר המקורי, הוא פועל על פי דרכי הווב 2.0 (שעוד ארחיב על השטות הזו בהמשך) – קרי הגולשים מספקים את התוכן (או יותר נכון חברות הפקת והפצת הסרטונים שמות טריילרים, שווים, אבל קטועים ברובם עם הפניה לסצינה המלאה באתרי עסקיים שונים – שלא תחשבו ש YouTube נקי מזה...).

- אתרים כמו  FuckBee שהוא ה Digg/חדש Hot של עולם סרטוני הפורנו, מממשים בפועל את האלמנטים הטכנולוגים של ווב 2.0 – אג'קס, החומר שממנו עשויים חלונות בימנו.

בארץ לצערי זנחו אותנו. Zex שהתחיל בסערה נאלם ולא עדכן כבר חודשים את הגלריות שלו. את סרטוני הסקס להורדה הם ממחזרים בפעם החמישית (לספירת TheRaveN), חבל.

Sex4Free ממשיך לתת בראש, בעיקר בזכות תוכן איכותי (בניגוד לספר לימוד שבו תוכן איכותי כולל כתיבה נכונה, משמעות לדברים וכו', תוכן איכותי באתר פורנו זה שחקניות פורנו עדכניות שיודעות להביא שלושה סרטים ברץף עם מציצות שונות, תנוחות נועזות שונות והתנהגות שונה – פעם היא המתחילה שנטחנת על ידי שני גברים, פעם היא הבמאית שיונקת את החשמלאי ופעם היא בכלל סמרטוט לשני עבי זין וקמוצי אשכים.

Hafuz עושה הכל נכון חוץ מהמחמאה שנתתי לקודם.

Csex לא מתרומם מעבר לעדכניות גבוהה. חסרה תאימות לפיירפוקס, שינויים במבנה המשוכפל ועוד.

אז הפורנו עדיין (ויותר מתמיד) חזק בעולם המקוון. יותר ויותר דרכים של יזמים מסתיימות (או נפגשות/מסתכמות) בפרוייקטים של דייטיניג, חילופי זוגות ובסופו של דבר – פורנו לשמו.

שיווק/קידום אתרים/תנודות מקוונות וכמובן, ווב 2.0

אני יכולה לדבר על זה על שלא יהיו יותר אתרים. באמת. אבל אני אקצר.

בשנה החולפת צצו יותר חברות שמוכנות לקדם מאשר מקדמים בפועל. השיטה? מצהירים על הבנה מעמיקה, ידע ונסיון ארוך שנים בקידום אתרים, 'יהיה בסדר' מושחל כדרכם של ישראלים, אוספים תוכן ממאגרי מאמרים (שגם עליהם אדבר עוד מעט) ובזה נגמרו לי החרוזים.

את הבעיה הלקוח מבין רק אחרי שהוא מגיע על ביטויים זניחים לעמודים זניחים ונושא עיניו בקנאה לעשיריה הפותחת של מנועי החיפוש.

כמו בבניית אתרים, יש רמות שונות של הצלחה.

הבת של אחת השכנות העלתה אתר בשירות של נענע ויש שם תמונות מהגן (שלא מזמן סיימה!!), מכתבי תודה להורים שגידלו אותה (במשך 'המון' זמן) ותמונה אחת עם הגננת, אחת הדמויות החשובות בחיים. של ילדה. בגילה. אחלה אתר.

הבן של אחד מעמיתיי לעבודה, עובד באחת החברות המנובלות. חברת פיתוח אתרים. לא כתיבת קוד. פיתוח אתרים. לא שבועיים באוויר, חודשיים לבטה. לא כמה אלפים, כמה עשרות אלפים. רוצה אתר? תשלם. הם סגרו לא מזמן דיל עם חברה גדולה במשק. 12 אלף שקל היה סעיף האפיון ששולם בין הראשונים. אחלה אתר.

יש לי לקוח שהטעות שלו הייתה שבכל פעם שהוא חשב שהוא טעה, הוא הלך וחזר על אותה טעות. זה התחיל בהקמת 'דף עסקי' באחד הפורטלים בתשלום. אחר כך כבר הציעו לו 'אתר'. הוא שילם כמה מאות דולרים עבור משהו שהוא לא יותר מהגננת דלעיל. אחר כבר הוא התדרדר לכל מיני עצמאיים שהבטיחו לו הבטחות ובסופו של דבר הוא אצלי.  כשהוא פנה אלי, הוא אמר שמראש הוא יודע שאני לוקחת תשלום מאד גבוה, אז זו החלטה קשה בשבילו. הסכמתי לקחת את הפרויקט בתנאי אחד – הוא לא משלם לי. אבל, מרגע כניסתי לתפקיד, מכל מכירה שעוברת את ממוצע הרכישות בשבוע (שעמד על 2.3), אני מקבלת 5%.

זה מזכיר לי ילדודס בתחום. כאלה שמוכנים לחתוך וריד בשביל לקבל פרויקט. אבל לשמחתי אני במצב/מעמד שאני יכולה להרשות לעצמי לשחק ברגשות של הלקוח. לקוח כזה לא יגיד לי 'לא' לעולם. העבודה שאני צריכה לעשות עבורו היא כל כך קלה, כיפית, מעניינת ומאתגרת בשבילי (ובשביל החבר'ה שבתכלס יעשו אותה) שהדבר היחיד שעומד לנגד עיני בשלב הזה, זה שהוא יחייך.

יצאנו לדרך. הפרוייקט התחיל באופטימיזציה – שיפור מבנה התוכן והקוד. אחר כך הדרכה קצרה על החלפת קישורים איכותית ועוד כמה כשפים.

בשלב הזה, אני כבר נכנסת לכוננות 'יאללה'. כוננות יאללה היא המטרה העסקית האמיתית של מתדולוגיית החינם. Wikia, חברת האם ובראשה המייסד של ויקיפדיה, מעניקה שירותי פיתוח, ניטור תוכנות וכלים חינם לכל דורש, בכל נושא כמעט. למה? ככה. כמה? מיליונים גוייסו שם לאחרונה. לקוח מרוצה יהפוך ללקוח משלם. ככה זה.

בעל עסק קטן שפורץ לעשיריה הראשונה בגוגל לדוגמא, הופך בין לילה (בלוי כמובן בהרבה גורמים בינהם – עיצוב, רלוונטיות, תחום העיסוק, אופי המוצר, צורת הרכישה וכו') לכוכב.  פתאום למכור דבק לפקקי שעם שנשברו, זה לא מספיק ואם יש מי שיקנה אותם, בטח יש מי שיקנה גם את X, Y ואפילו את Z.

ב Ynet שיתפו השנה הרבה פעולה עם צוות ה eBay הישראלי ונתנו להם במה חזקה. הם מטיפים לצרוך, לסחור ולהבין ב eBay ברמה של מדיניות כלכלית בריאה. אולי, אבל זה נשמע אוטופי מדי לשנת 2007. הבעיה במסחר אלקטרוני ובעסקים מקוונים היא לטעמי כזו (ואם לא 'בעיה', אז לפחות מה שיעקב את חזון הכולם סוחרים באינטנרט ויוצאים מקו העוני) :

אם כולם יהיו טובים ולכולם יהיה טוב, הכל יקרוס. ברשת כמו בעולם המציאותי, חייב להיות איזון. יש חברה שמפרסמת סירטון פורנו, אז חייבים להיות גולשים שיראו אותו. שידרגו אותו. שישתפו אותו עם חברים. חייבים להיות חברים. בלי חברים אין מסחר בכל העיסה שנקראת ווב 2.0.

ואז הוא אמר לי 'יאללה' ויצאנו לדרך על עוד 3 פרוייקטים שונים (מאד) שאחד מוצלח מאד (עליו הימרתי מראש), השני כושל (זה היה מתוך רגש ולא מודל עסקי) והשלישי עומד להימכר בסכום יפה לגורם מקצועי שהיה צריך בדיוק כזה דבר ובלעדיות.

הכושל לא הזיז לי. הבייבי שלו זה לא הבייבי שלי. הנמכר – טפו, טפו, טפו, יעשה את שלו.

המוצלח? המוצלח מכניס לי יותר ממה שהייתי לוקחת על הפרוייקט הראשון, זה עם החינם וה 5%.

מאמרים

אחת מדרכי הפרסום היותר מוצלחות שהייתי עדה להתפתחותה בישראל, היא שיטת השיווק על ידי מאמרים. כבר דיברתי על זה, אבל כמו שאמרתי על הפורנו – מעולם זה לא היה כל כך נפוץ וכל כך טוב האמת. בחו"ל הדברים האלה רצים כבר די הרבה זמן, בעיקר בגלל שבחו"ל היו מקדמי אתרים שבישראל עוד לא היה אתר לכנסת ישראל. אבל בארץ השנה הזו נתנה דחיפה גדולה. השיטה בדוקה – מפרסמים מאמר ברשת מאמרים ומפנים אל השירות בסופו של המאמר. בין אם זה איש מקצוע, אתר או עיסוק ספציפי שלראשונה גיליתם שיש עוד משוגעים לדבר.

אז קודם כל הכותב מקבל מעמד של 'מומחה' לדבר. במיוחד אם הוא מפרסם כמויות גדולות של מידע ועל אחת כמה וכמה, אם הוא מומלץ ומספק תוכן ייחודי ומעניין.

מעבר לזה, הכותב מקבל פניות לשירות שהוא נותן – אימייל או הפניה לאתר בו מוצע השירות/מוצר.

יתרון שלישי – בהנחה שהכותב הפנה את הגולשים לאתר שלו – האתר שלו מקבל קישור מעוד מקור ברשת. להזיק (לרוב ותלוי באתר המאחסן ובעוד כמה פרמטרים) זה לא יכול.

במרבית האתרים מסוג זה, יש הצהרה שונה בנוף המקוון. במקום לאיים בתביעות ומשפטים, מצהירים האתרים שהתוכן נועד ויכול לשמש כל אחד ואחת מאיתנו. אפשר להעתיק את התוכן (כל עוד שומרים את הקרדיט המלא לאתר ולכותב) ללא רשות כלשהיא. חלק מהאתרים אפילו מציעים גרסאות HTML – העיקר תקחו. המידע מופץ בעוד כיוון. התנועה עשויה להגיע מעוד מקור. אתר נוסף מקשר אל הכותב. כולם שמחים.

בארץ, שירותי פירסום המאמרים נחלקים לשלושה:

1. אתרים מקצועיים שמציעים העלאת מאמרים חופשית. אתרים אלו קפדניים יותר לרוב ופועלים על פי אינטרסים עצמיים ונוקשים. זו הכללה, אבל כרגע זה הרוב בתחום זה.
2. פירסום עבור כסף – המטרה כאן היא פחות בקטע של שיווק המוצר/אתר/נותן השירות ויותר שיתוף ברווחים. האתרים שמים פרסומות בצידי המאמרים וחולקים רווחים עם הכותבים (לדוגמא, שוונג שזקוק להתחדשות ו- Triond המוצלח שנראה כמו אתר ווב 2.0).
3. פירסום לשם השיווק – מדובר על נטו מאגר של מידע. אפשר להחכים ולקבל המון מידע וטיפים במגוון כל כך רחב של נושאים, שבאיזשהוא שלב אתם פשוט תסגרו את האתרים ואת המחשב, תקומו ותעשו הפסקה לעיכול המידע. (לדוגמא Articles החלוץ, Reader המפתיע ו-  Israel-Articles הצעיר והחדשני שבהם).

מה זה ווב 2.0?

ווב 2.0 בלי ציניות זה שם, באז וורד למספר גורמים שמרכיבים את האתרים המוצלחים של השנים האחרונות שסיימו שבע שנות קקא ופותחות כנראה שבע שנות שובע ובועות.

רכיבי הווב 2.0:

1. טכנולוגיה: ה-טכנולוגיה של ווב שתיים זה אג'קס שגם הוא עצמו שם לכמה טכנולוגיות שהיו קיימות ושימשו לא מעט. פשוט לאחרונה נתנו להם צבעים חצי שקופים ואייקונים מגניבים וזה הפך למגניב וטרנדי והיום יש יותר ויותר ארגונים שכבר רוצים מערכות ווביות בתצורת אג'קס – רכיבי הדף מתעדכנים ולא גורמים לרענון כל הדף. בגדול.
2. באז/רעש: כל העולם המקוון חיכה למילה שתסכם או תגדיר את היציאה לדרך חדשה כי כולם הרגישו בה. האינטרנט נמצא כעת בסזון מטורף וכדי שלא יגמר לעולם, כבר מתחילים לדבר על ווב 3.0.
3. השירותים: קל יותר ומהיר יותר לתת לכם לגולש/משתמש שירותים בתצורות החדשות של הכתיבה. זה נראה חדשני יותר ואת דור ה After Bo-a.1 זה מספק.
4. הקהל – לא סתם מגזין טיים בחר אתכם (כן, כן , אתכם האנשים) ל'איש השנה' שלו. בלי אנשים אין מודל עסקי. פעם קראו לזה טראפיק, אחר כך שיווק באינטרנט, אחר כך SEO, היום נדמה שמספיק שתגידי ווב 2.0, יהיו לך שני חברים חדשים, יועץ השקעות וחברת סטראט-אפ שלא התכוונת להקים.

ועכשיו עם הרבה ציניות – זה חרטא. שם ולא יותר. עטיפה ללא תוכן. הדברים קורים גם בלי השם. 'ווב' זה אומר המון, 'ווב 2.0' זה אינסוף כפול שתיים. כמה זה? מה זה? בשביל מה צריך את זה???!!? אולי הוקינג יודע.

אבל צריך. בשביל להשאיר את האש דולקת. אז ווב 2.0 גבירותיי ורבותיי – קבלו אותה: בלוגים, שיתופי מידע, תגיות, מהירות וממשק רך. מודל עסקי שרובו מתבסס על פרסומות. עכשיו גם אתם שייכים לה.

לווב 2.0 יש עדיין בעיות שצריכות להיפתר, כמו ההתנגשות שלה עם תחום קידום האתרים, התעדכנות/גיוון שמודל העסקי ועוד.

אבל נושא האג'קס זורק אותי לכיוון אחר שחשוב להזכיר:

מלחמת הדפדפנים

מסתבר שפיירפוקס נפוץ יותר בסופי שבוע מאשר בימי חול. ז"א, פיירפוקס בבית כן, פיירפוקס בעבודה? מה פתאום! למה שמנהל הרשת יעבוד? למה לתמוך במה שנראה השינוי הכי מרענן של השנים האחרונות?

וכאן מתחילה ואולי גם מסתיימת הבעיה הכי גדולה של פיירפוקס. התחום העסקי. כמו שגוגל כבר מנסה הרבה זמן לחדור אליו כדי לפרוץ את גבולות הבלוגרים והפאקצות, כך גם השועל שחייב להרגיל כותבי מערכות מידע ווביות לארגונים, שגם הוא רלוונטי. הסברים לא יעזרו כאן. שיווק זו הדרך.

מלחמת המנועים

קצת אחרי YAHOO, גוגל משחררת את גרסתה ל'מה קרה השנה' באתר zeitgeist. מדובר על נתוני החיפוש של מנוע החיפוש הנפוץ והשמיש ביותר בעולם נכון לסוף שנת 2006.

אז אומנם קצת אחרי יאהו, אבל יאהו נמצאים הרבה אחרי גוגל בכל מה שקשור לשליטה בעולם המקוון. השנה שמענו והדולפו כמה וכמה שיחות פנימיות של אנשי יאהו בהן מובע ייאוש ואכזבה מהמותג. ככה קוראים לזה שלא רוצים להגיד 'טעינו'. אצל מייקרוסופט זה קרה לפני שנה בערך רק שאצלם ה'טעינו סליחה' צריך להימשך לפחות חצי מהזמן שהם הם נרדמו קרי 2-3 שנים. מנוע החיפוש שלהם לא מתרומם אבל סל השירותים (המאד ווב 2.0) תחת מטריית Live ראוי להערכה ושימוש. מה לדעתכם יקרה כאשר ויסטה לפרטיים תצא ואיתה Live מוטמע?

מלחמה

המלחמה הביאה דברים טובים לאינטרנט. יותר ויותר אנשים הבינו שגם אם אולמרט, פרץ והשלישי...נו איך קוראים לו...זה ששכח ששלושה מחייליו לא איתנו......חלוץ. רב אלוף דן חלוץ...

אז גם אם הם ימשיכו להגיד שהכל בסדר, עדיין אפשר להיכנס לאתרים ולכתוב ולקרוא ולראות שזה שקר והעם כבר לא שותק. מתחילים לדבר על בחירות. בבחירות האלה יהיה אחוז ההצבעה הנמוך ביותר אי פעם (עד רמת עירעור הדמוקרטיה כמו שלדעתי כבר קרה בבחירות האחרונות) או הגבוהה אי פעם, עי העם, העם רוצה שינוי. לא שינוי של שר ביטחון וכשל לשעבר במשרת שר אוצר חברתי. לא שינוי שרת חוץ כושלת לשרת משפטים כדי לסתום חור.  לא שינוי שבו ראש הממשלה ממשיך עוד.

מלחמת מערכות ההפעלה

נלך עשר שנים לאחור. נניח שפיתחתי מערכת הפעלה בסיסית ולא יומרנית. מה לדעתכם עלי לעשות:

1. ללכת בדרכים שכל האחרות נכשלו? להיכנס ראש בראש במייקרוסופט, לנסות להסביר כמה היא לא ואני הרבה יותר כן? או...
2. לתת שירותים חינם על פי מודל חדש של הכנסות, לטפטף שינויים ועדכונים לטובת המדוכאים עלי חלונות ולקוות שבעוד עשר שנים, כשידברו על מערכת ההפעלה שלי (שעדיין לא יצאה), ידברו אליה בערגה וכיסופים כאל טובת המערכות?

אה?

אישי

השנה שלי הייתה מעולה. זזתי מפה לשם ובכל המקומות נהנתי. השנה הזו סומנה במיתון עמוק בתחום הסמים הקלים, יבש גרוני מהחשיש ולגדל בבית הפך להיות אמצעי ולא מטרה.

בתחום המקצועי אינסוף לחדשנות. דברים שכתבתי היום מחר כבר שייכים לאתמול. דברים שחשבתי עליהם אתמול מחר כבר יוצאים לשוק. השוק צמא ובחרתי להיות בצד המשקה.

בכל ספר על עסקים תמצאו את הדוגמא של מכירת כוסות לימונדה. האיזון בין הנוזל למים או שיטת השיווק הם לא הסיפור. הסיפור הוא לתת את הזקוק לנזקק (ותנסו להבין את המשפט בלי קונוטציות כלכליות שליליות).

אני גם מצאתי לנכון לשנות גישה.

פעם חשבתי שאדם כועס הוא לקוח פוטנציאלי. זה נכון ב 90% מהמקרים תדעו לכם. אני אם השיטה הזו אני חושבת. אבל חטפתי לפנים ב 10% שנותרו. כשזה לא הולך זה הולך להיות אסון.

היום אני חושבת שאדם מחייך הוא אדם משותק. הוא לא יגיד לא. זה לא אומר שמחשוף עמוק יותר מוכר יותר (הוא כן, אבל בטווח הקצר ורק בתחומים מסויימים), זה אומר שצריך לעשות מה שיירצה את הלקוח כדי שיהיה לו אינטרס להמשיך איתי. אם הוא מופתע לטובה הוא שלי. אם הוא שלי, גם כל מי שהוא מכיר, מתחיל פרויקטים חדשים איתו, מתערבב...שלי!

 זה נשמע רע לחלק, אבל אם תסתכלו על הצד הראשון של המשוואה - לקוח מחייך, תבינו שכולם יוצאים מרוצים. לקוח לא יחייך כי שיקרתי לו. לא יחייך כי הבטחתי לו מקום ראשון בגוגל בתוך יומיים. לא יחייך אם אמרתי לו שעולה X ובתכלס זה יוצא יותר.

ומילה אחרונה עליכם, כי אם 'טיים' בחר בכם, כנראה שאתם אנשי השנה. הבלוגרים, החרמניות, אנשי המקצוע והיריבים (מי יותר ומי פחות, מי חשוב ומי פחות, מי פועל ומי פחות – לכולכם הצלחה), תודה.

TheRaveN 2.0

שיחה שהייתה אם היה לי עורך:

(אני: אבל זה מה שרציתי לומר.

עורך: אבל זה ארוך מדי, מסורבל מדי. את רומזת, לא מלמדת.

אני: אני בכל זאת TheRaveN, לא בא אז לא בא לי.

עורך: אבל התדמית הזו היא 'פאסה'...

אני: ואם זו לא תדמית? ואם זו אני האמיתית? עושה דברים טובים במעטה של נלוזות וירטואלית?

עורך: אז אני מתפטר...

אני: יומיים אנחנו עובדים ולא הייתי צריכה להסכים להעסיק אותך מלחתחילה, זבל.

עורך: את טיפשה.

אני: אבל אתמול הזדיינתי עם שתי בחורות שבחיים לא תתקרב אליהן.

עורך: תשאירי אותי...אני מת עליך! (+חיוך חצי אבהי חצי אבהי של סרטי פורנו)

אני: טוב, סבבה. סתאאאאאאאאאאםם...עוף מפה! אדיוט – ועוד כמה מילמולים מתחת לשמיכת טלויזיה)

אבל אין לי....