בתשעה באב
חרבו שני בתי המקדש. אז צמים וזוכרים ומתפללים...מי שרוצה. ושובתים ולא פותחים
בנקים וסתם דופקים יום מצויין. אבל מה שהכי מעצבן אותי זה הבנק שלי, אחד (או האחד)
הגדולים, שטרח והשקיע וייצר שלט מיוחד לתישעה באב שתלוי על הדלת ומודיע שלא תהיה
עבודה.
ז"א לא
רק שבמהלך ימי החול, עובדי הבנקים עובדים שעה, נחים שלוש, עובדים שעה נחים שלוש
ואז מתקפלים הביתה, לא רק שבכל החגים, המועדים וכל סיבה אפשרית הם בבית, אז גם בעת
חורבן הבית, הם מוסיפים אש למדורה ומשקיעים בשלט שיגיד לעוברים ולשבים (העוברים
ושבים שאכן טורחים לקרוא את השלט, הם אלו שהייתם אמורים לשלוח להם ב SMS או אימייל זול בהרבה ולא היו
אמורים בכלל להגיע אליכם!) 'הי, גם היום אנחנו לא עובדים!'.
יום לפני
שהרסו את אוסישקין לקחתי את עצמי, את הבחורה שפעם איתה ישבתי למרגלות האולם
וחיכינו לעמוס פרישמן שיצא מהאימון (כן...לא יאומן היום...עמוס פרישמן)
והלכנו לסיור באיזור. בלילה, שני שומרים ישבו שם, כשמאחוריהם, שני ילדים בתוך
הגדרות, מנסים לדלות מעט חתיכות היסטוריה שעוד ימכרו ב eBay
כשישמעו עליו בארץ(לא שלא שמעו. אבל בתכלס זה רק התחלה של התחלה של התחלה).
נזכרתי
שבאותם ימים עמוס היה המלך של הצד האדום של תל אביב. היינו עוברות בין האוהדים,
מתאהבות בגבוה, יורדות על השמן, מנסות להשיג חתימה והופכות להיות קמע של כמה ערסים
שהחליטו שהמיצאותנו תורמת להפועל (לקח לי זמן להבין שזה שהם לובשים צהוב ושמחים
בהפסדים, זה לא סימן טוב). אחר כך היינו הולכות מתחת לגישרון הקרוב, איפה ששטים
בסירות פדלים מסריחות ומתנשקות שם.
רון חולדאי.
מנהל הגימנסיה, ראש העיר, קומבינטור לא קטן מסתבר. אחד שחשוד בפרשיות חניונים
והואשם בפני כל שופט לא רשמי שגר בתל אביב. ראיתי אותך רון, ראיתי אותך לילה לפני
ההריסה.
הלכנו לאותן
סירות וכשלא יכולנו לעמוד בריח, החלטנו ללכת לרקוד באיזור הנמל שהפך בשנים
האחרונות מ'המקום' ל'המקום לא להיות בו'. ה'שלוותה' עוד מפרפרת, הרייבנדייל נסגר,
בתי קפה/מסעדות/מקומות עם מאבטח רוסי וברמנית פצצה נפתחים ונסגרים כל יומיים.
ערסים, ילדות והרבה הרבה הרבה סקס. לא סקס כיף, אלא אוירת סקס מזופתת, לא כזו של
בר אפלולי באמצע הלילה בתל אביב, אלא של כזו אובך ושרב באמצע הקיץ באוזבקיסטן.
פתאום משום מקום,
לבין גלגלי הג'יפ, קופצים שניים שנראים כעושים 'הליכה מהירה' ביציאה מאיזור הנמל. האחד
ממושקף ומלא, השני טייס לשעבר, רואים. לרגע ננעצו עיניו בחזה שלי (שגם בלי שהיא
הייתה שם הסתכלה/נגעה בו, היה מלא גאווה ושאיפות למעלה), לרגע ננעצו עיני בעיניו
ופתחתי את החלון...רציתי להגיד משהו על אוסישקין, רציתי להגיד שאני לא מאלה
שהולכות להשחיט את קברי הוריו אבל עדיין כואב לי, רציתי להגיד לו להגיד לו שטיפוח
ויופי זה לא הכל, רציתי להגיד לו שיחזיק מעמד מול מטורפים ומגזימנים, רציתי להגיד
לו הרבה אבל העיניים שלו, היו ממש תקועות לי בחזה ואז אני קולטת שחצי פיטמה בחוץ
ותוך כדי שאני מעלה את הגופייה מרושלת תפסתי עצבים כי הוא עדיין מסתכל רק לשם עם
החיוך הדבילי שלו ובמקום להסתיר חשפתי פיטמה, שיניים וצרחה 'יא זבל!!!'.
תמים מראה
ופנים, נראה חולדאי קופץ חזרה למגננה התמימה שלו. אולי הוא לא שם לב בכלל לפיטמה
וסתם עשיתי לו 75% מההתקף לב הבא שלו, אולי הוא כן ראה ומגיע לו. בכל מקרה, למחרת
היום, אוסישקין כבר לא היה על תילו.
באחת מהישבות
בבית השחקנים הכנסת השבוע, ישבו מבקר המדינה (שעושה ימים כלילות כדי להפיל את מי שלא
הלך הביתה לבד) ורוה"מ במרחק מטר וחצי (כשמנהל הישיבה בלבד, מפריד בינהם) ולא
העיפו מבט אחד אל השני. כשזה מדבר השני כותב וכשזה מדבר, השני מתעדכן בדברים
אחרים. עקיצות הועברו בע"פ ובכתב מאחד לשני, דרך המיקרופון ואפילו בדרכים
עוקפות מצלמות אחרות. בושה. בושה שרוה"מ צריך להשפיל את עיניו ולסנן דברים
למבקר המדינה שיושב לידו. על ראש הראש, בוער הראש.
לא לתת כסף
לניצולי שואה זה פשע מאורגן.
א.
בגלל שהם סבלו.
ב.
בגלל שהם זקנים.
ג.
בגלל שרובם לא יכול לדאוג לעצמו.
ד.
המדינה הזו קמה (למרות נסיונות יחצנות של אולמרט בחודש האחרון בכל מיני
ערוצים) על כספי השילומים של גרמניה. המוביל הארצי. הנשק. התעופה. הכור. בלי הכסף
של הנאצים לא הייתה פה מדינה. נקודה.
אז עכשיו כל
מיני לוחמים ובולדוזרים התארגנו (זהבי הותיק, החבר של זה שמכר את עצמו לארקאדי,
גיא מרוז, אורלי פדרבוש וכד') והתחילו להעליב סוף סוף את אולמרט ולשאול אותו האם
גם את אימו הוא היה זונח ככה. אז יש לי הפתעה בשבילכם: אם מדינה שלמה הוא הפקיר,
למה אתם חושבים שאכפת לו מאמא שלכם/שלו??
"את
טועה!" –אולי יגידו חלקכם – "בדיוק היום הכריזו על הגדלת התקציבים
לניצולי השואה". אז התשובה שלי היא שזה מעט מדי, מאוחר מדי, מיוחצן מדי ונעשה
רק למטרות הון פוליטי/חברתי/פופליסטי ותו לא. תו לא.
שנתיים
להתנתקות. שנתיים שאולמרט מנהל פה עם בתוך עם. עם אחד שחי במרכז ועם אחד שהוא פיזר
בכל תפוצות ישראל, כדי שאת הבתים שלו יוכלו לבזוז אלו שרוצים עכשיו לירות קסאמים
גם על העם במרכז. אז הפיקציה של אולמרט להציל את שרון מהכלא התפוצצה בפנים, אבל כל
עוד הוא בשלטון (וזה לא יהיה הרבה אני ואתם ורוב מוחץ של העם מקווה), לא תשמעו על
אלפי מנותקים, אלא בתוכניות של בולדוזרים כמוט הנ"ל, רק שרובם עיוורים לבעיות
שכרוכות במפות פוליטיות. חבל.
יש עוד שביתה
מהותית בארץ (אחד מיני רבות). זוהי השביתה של קציני המבחן. אבל באחד מהערוצים
היותר גרועים בכל הקשור לאמינות/מהימנות וכד' (והוא ב'מקרה' המרכזי בארץ), החליטו
לסקור את העניין, להראות 'ילדים רעים' ותוך כדי הדיבור על נערים ונערות שהתרדרו
לפשע, מגיחה תמונה שגרמה לי לא להקליק 22 בשלט הממיר כבר מספר ימים (ואני מקווה,
אם יהה אלוהים בעזרי שלא אעשה זאת שוב עד לסוף ימי חיי) – חצי פרצוף של ילדה
המעשנת נרגילה. לא שאיפה. לא וידאו. חצי תמונה, לחצי שנייה, של חצי פרצוף עם חצי
יד וחצי צינור עם חצי פייה שנכנס לפה שמוסתר על ידי היד. הבזק.
גונבי דעת!
ראיתי את מלהולנד
דרייב באיחור של כמה שנים. אבל כל כך האהבתי שהלכתי ובדקתי מי ומה עומד מאחורי
הסרט. לקח לי זמן להבין שדיוויד לינץ' הושפע מאד מעבודותיו המדהימות של אינגמר
ברגמן. האחרון הלך הלילה לעולמו. יהי זכרו ברוך או נשמתו צרורה בצרור הבמאים לשעבר
שעושים חיים בחיים שאחרי.
העיתון 'ישראל
היום' מגיע אלי כבר כמה ימים משום מה. אני חייבת להגיד לכם – תנו לו צ'אנס, הוא
אשכרה (כרגע לפחות), שר מהלב.
TheRaveN 2.0
לעוסקים
בתחום הרשת והקידום, אני שמחה לבשר על מותה של אלקסה!
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
TheRaveN 2.0