שלכת

פעמים כה הייתי רוצה לשאול לעצמי זהות אחרת, אפילו הגדלתי לעשות ואני יודעת כמעט בוודאות איזו היא בדיוק. לו רק הייתה ניתנת לי הבחירה הזו הקטנטנה, להיות אדם אחר לפרקים, זה היה יכול להיות עניין כל כך מנחם. לו רק יכולתי לשנות את חזותי מדי פעם בפעם, אני יודעת בוודאות איזו חזות הייתי רוצה שתהייה לי. לא בקשתי לי להיות יפיפייה עוצרת נשימה, רק רציתי להיות נאה, כזו שלהסתכל עליה עושה חשק לחייך, כזו שנעים לראות אותה.

רציתי שחיוך שלי יגרום אושר לצופים בו.

רציתי לחוש נועם בעצמי, רציתי לחוש גאה בעבור מי שאני, במקום זאת אני מוצאת את עצמי כל הזמן עסוקה בחרטה על דיבורי, על מעשי, על מראי. אינני חשה חרטה שכזו לחינם, אינני מתחסדת פה אפילו במעט, אינני מטילה על עצמי האשמות לא לי כדי לעורר רחמים ואמפתיה.

אני היא זו, אני היא זו שאיני רוצה להיות.

ברגעים שכאלו הייתי רוצה להיות כה רחוקה מכאן, הייתי רוצה להיות רחוקה מכל מכרי, להיות לבדי במקום שבו אפשרי הבכי ללא כל מעצורים. הייתי רוצה להיות במקום שבו השקיעה נמשכת לפחות שעתיים, ישובה על ספסל קטן, צעיף רחב עוטף את כתפי, אורנים מדיפים ניחוחותיהם סביבי, משכרים אותי, משכיחים צערי.

נראה לי שרק אני היא המקולקלת בעולם הזה.

נראה לי שכולם מלבדי חשים שלמים על עצמיותם, וכל צרות העולם נחתו על כתפי.

ילדה – אישה דחויה ומקולקלת.

ילדה קטנה שלא מבינה איך היא נעשתה באחת כה מבוגרת, מהר מדי, לפני שהספיקה להיעשות הולמת לגילה.

לכבוד הוא לי לקבל את השרביט.

למעשה מעולם לא הייתי שותפה לעניינים שכאלו, עד עתה. אני מניחה שזה פשוט בשל העובדה שאינני נמנית בשום אופן על הבלוגים המתויירים יותר.

בכל מקרה, מאחר וזו הפעם הראשונה שבה הנני מצטרפת לטרנדים השוטפים את ישרא לאחרונה בזה אחר זה ממש כמו שלל המהפכות באירופה של המאה ה19, הוחלט פה אחד לתת מקום של כבוד לכל העניין.

ובכן:

לאחר מחשבה כלשהי הנה לכם השלישייה שלא ידעתם עלי:

1. אינני ילידת הארץ. למעשה כאשר הנני מספרת פרט זה לאנשים  (שזוכים גם לחזות בזיו פני, אם כי אינני בטוחה שיש לי אחד כזה) מרביתם מגיבים בחוסר אמון מוחלט. המעטים שיפליגו ויגלו אמון ביושרי ינחשו שמוצאי מאחת מארצות צפון אפריקה, ולא היא. אני בכלל ילידת רוסיה, אם לדייק רוסיה הלבנה, ואם תחפצו באזימוט מדויק אף יותר מוצאי בעיר מינסק שברוסיה הלבנה. כך שלי ולמרוקאים יש רק דבר אחד משותף, אברהם אבינו.
2. אני דוברת רוסית שוטפת. אם כי פרט זה אינני מרבה לחשוף. יש לי פשוט קצת סלידה מזקנות רוסיות שנטפלות לכל מי שיודע מילה וחצי בשפתן. אני יודעת, זה ממש לא בסדר, ויש לי לא אחת ייסורי מצפון בשל כל העניין. אבל בכל זאת, עד שאני לא מגיעה למצב שבו אין לי ברירה, אני לא מדברת רוסית.
3. שמי הפרטי, איננו השם איתו נולדתי. למען האמת נשאתי את שמי המקורי משך 20 שנים תמימות. אך בגיל 20 החלטתי כי הגיע הזמן לעברת אותו, וכך שונה שמי הפרטי אחר כבוד. מרבית חברי מן התקופה ההיא קוראים לי עדיין בשם הישן, וגם הבחיר שלי קורא לך כשהוא חפץ בהקנטה ראויה. אבל מאחר ועברו אי אילו שנים מאז, מרבית מכרי היום קוראים לי בשמי הנוכחי, שהוא עברי וישראלי למהדרין.

אני מקווה שלא אכזבתי אותך חיימק'ה יקר. אחרי הכל הצבת לי אתגר לא קל, לספק את סקרנותך.

תודה על השרביט.

למי יעבור השרביט מכאן?

למען האמת אינני יודעת. מרבית האנשים שחשבתי עליהם קיבלו אותו זה כבר.

נראה, אולי בכל זאת נמצא מישהו שימשיך את השרשרת הזו.

חג שמח לכולכם!

שלכת.

למען האמת אינני מחסידות החורף. מעולם לא אהבתי את החורף אהבה יתירה, וכבר דנתי בנושא נדוש זה כמה וכמה פעמים.

אבל מה לעשות גם בחורף יש כמה מעלות (בעקר מתחת לאפס...).

                             ***   ***   ***

ורק לשם הפרוטוקול, אם במקרה ראית זאת דרעק יקר, אני לא קשורה לזה, כל זה נכתב תחת איזה דיבוק לא ברור!

                              ***   ***   *** 

פתאום נעשה פה קריר, בערבים אני חשה יותר ויותר את הצורך באיזה סוודר או לכל הפחות איזה ז'קט או סתם חולצה ארוכה.

גם הימים הולכים להם ומתקצרים וכבר בחמש נעשה חשוך משהו, ובשש כבר ממש רואים כוכבים.

ואפילו השעון כבר מוגדר כחורפי.

והחצבים כבר מלאו כל פינה מפינות ארצנו.

בקיצור, מה יש לומר חורף.

או לפחות חורף אוטוטו מגיע.

בכל זאת זה עושה משהו.

מן חשק כזה להתעטף ולהתכרבל. להתכנס פנימה, לעשות חשבון נפש, בדק בית.

לטאטא את הפינות החשוכות, כי חזרנו פנימה מהקיץ המהביל.

ולי יש חשבון נפש ארוך מאוד, ופינות רבות להאיר ולטאטא מהן את האבק ואפילו הזוהמה (רחמנא ליצלן).

לפעמים עושה לי טוב התחושה הזו, המופנמת משהו, ולפעמים היא דווקא מעכירה את מצב הרוח.

לא נעים להסתכל על מה שרע, ולי יש יותר מדי רע.

יותר מדי רע שהתעלמתי ממנו זמן רב מדי, וממש לא מתחשק לי לתקנו.

אבל אין ברירה, החורף כבר כאן.

והוא מציב בפני עובדות שאין לי אלא לקבלן.

האמת, כתבתי פה בליל שטויות כזה.

אני עצמי לא מבינה מה בדיוק נחת עלי.

רואים? רואים להמ אני לא אוהבת את החורף?

(ויש עוד לפחות מליון סיבות.)