ביום ראשון, מוקדם בבוקר, בחדר אוכל שכוח-אל, אחד הוציא מהתיק לחמניה בתוך שקית. את הלחמניה הוא פתח לאורכה, ומילא באוכל מהשולחן. לא משהו מלהיב מידי - חביתה, ירקות וכאלה.
אחר-כך הוא אמר, בפרצוף מלא גאווה: "ביום שישי אני קונה לחמניות ושם בפריזר, ובכל יום אני מוציא אחת, להכין לי כאן סנדוויץ'."
זה היה כל-כך לא מעניין, עד שמישהי שאלה אם הוא מפשיר את הלחמניה במיקרוגל.
(לא. עד שהוא מתארגן ומגיע אל חדר האוכל, הלחמניה כבר מפשירה מעצמה.)
כינוי:
בבלוג זה
בכל הבלוגים
