איזה נחמד זה, שיש אוטובוס אחד, על ציר ז'בוטינסקי – תל-אביב רמת-גן בני-ברק פתח-תקווה – שעל חזיתו מודבקת מילה אחת, מעל החלון:
הגעתי!
זה לא קו מסויים, או שזה קו מסויים ולא שמתי לב. מה שבטוח, שיש רק אוטובוס אחד כזה. כשאני רואה אותו חולף על כביש, או עוצר בתחנה, אני חושב, איזה נחמד זה לחכות לאוטובוס הזה.
אפילו אם חיכית לו רבע שעה יותר מידי, אפילו אתה כבר כעוּס, אפילו יורד לך גשם על הראש ואין לך מטרייה. בכל מקרה כשהאוטובוס שלך מגיע, הוא קורא לך בכיף "הגעתי!", ובא לך לחבק אותו ולתת לו נשיקה בחזית, מעל החלון.
פעם, כשהיינו ילדים קטנים, כשהיינו חוזרים כל המשפחה הביתה, כשלילה בחוץ וחושך בתוך הבית, היינו פותחים את מנעול הדלת, ופוסעים פנימה בשמץ התרגשות, ותמיד מישהו היה אומר "שלום בית!".
כינוי:
בבלוג זה
בכל הבלוגים
