במשרד יש לנו אוטומט למכירת גלידות, מהסוג המלהיב.
כבר לפני שנים נתקלתי במכונה כזו, זה מוצר מוּכר: בתוך המכונה יש מקרר עם שלגונים, שמונחים בערימות, שמופרדות במחיצות. בקניית גלידה כלשהי, דלת המקרר (שנמצאת בחלקו העליון של המקרר) נפתחת, וזרוע מוזרה שואבת ארטיק אחד מתוך התא שלו, ומשליכה אותו אל פתח ההגשה.
אני מת על הדבר הזה – על הגלידה, על הרעשים, על החוויה.
רק פתאום התאכזבתי, כשהבנתי, שהמכונה הזו לעולם לא תגיש לי טילונים.
[עדכון: גם שבוע אחר כך, למרבה התדהמה, זה טורד אותי כל פעם שאני עובר על-ידה.]