Sh@rky יומנו של "כריש"

נפגשנו היום, מוקדם, באתי לקחת אותה אחרי שפתרתי 2 מבחנים וקפצתי לאקדמיה להגיש עבודה. היא רצתה להפגש מוקדם כי אמרה שיש לה פגישה ב 22:30 עם עוד ידיד שלא דיברה איתו מאז תאילנד. היא רצתה לדבר, עוד מפעם שעברה, לפני שנסעה לאילת, אבל הזדמן רק עכשיו. היא ניקתה את הראש באילת, האמת שהרגשה מוזרה לוותה אותי כשנכנסה לאוטו, משום מה היא נראתה לי זרוקה מתמיד, לא ממש מושכת למרות שידעתי שזאת היא שאני רוצה. נסענו לבית קפה ישבנו ודיברנו, בעיקר בגללי האווירה לא היתה משהו, אני לא יודע אם זה הכעס על חוסר תשומת הלב שלה בתקופה האחרונה או הפחד משני המבחנים הקשים והחשובים לי ביותר שמתקרבים. צעדנו תוך כדי שיחה סתמית והתיישבנו בבית הקפה, אפילו לא היה לי כוח להתווכח ונתתי לה לשלם, ההתרגשות נעלמה לגמרי, למעשה עוד אתמול כאשר בשיחת הטלפון היא השתדלה לנפנף אותי במהירות. אני מכיר את הדברים, ידעתי אותם, עוד מלפני חודשיים, עוד לפני שנסעה לקנדה. הדברים מוכרים לי, והרי זה אני במראה, חוסר הזמן לדבר בטלפון, חוסר התשומת לב, הפגישות שסוגרות חלונות, זה בדיוק מה שאני עושה כל כך טוב מידי יום לבחורה כזאת או אחרת. ידעתי את פני הדברים כבר המון זמן, לא רציתי לזרוק אותם לעצמי בפנים, ספק כי הרגש גבר על ההכרה או הרצון לתת עוד תקווה לרגשות שכבר שכחתי מהם, לתקופות אחרות. אני לא יודע למה אבל היא לא רצתה להגיד את הדברים, היא כאילו שכחה את שהתכוונה לדבר מלפני שבוע. אבל הייתי צריך לשמוע את הדברים, לפעמים עדיף לתת לזה להסתיים כבר מלמשוך. היא התחילה לדבר על קנדה ומשום מה לא ממש היה לי זין לשמוע מה שיש לה להגיד בכלל, מידי פעם במהלך השיחה דמיינתי שוב את הפה שלה על הזין שלי וכמה נחמד זה היה יכול להיות. זרקתי לה שהיא רצתה לדבר על משהו בדיוק בין שני משפטים שלה והיא אמרה לי שהיא לא ממש אוהבת לעשות את השיחות האלו. אמרתי לה שתדבר במבט של "יאללה כבר, את לא מחדשת כלום" והיא התחילה, היא אמרה לי שאני מוצא חן בעיניה אבל היא חזרה בראש אחר מקנדה. אמרתי לה שזה עוד היה לפני קנדה. היא אמרה שלא מתאים לה להמשיך לפתח בינינו מה שהיא הגדירה כקשר רציני כי היא לא מוכנה להשקיע והנהנתי בראשי להסכמה. לא היה לי יותר מידי מה להגיד אבל היא הפצירה בי לדבר ולהגיד מה אני חושב. עכשיו, אחרי שהייתי בשני הצדדים אמרתי לה בדיוק מה אני חושב. אמרתי לה שאני לא מוצא חן בעיניה ושלפי דעתי אם כן היא כן היתה משקיעה, לפחות לא בתור "בן זוג" אמרתי לה שאני כועס לא עליה, אלא עלי כי הייתי אני צריך לסיים את זה כבר מזמן. היא זרקה כמה משפטים לנסות לסתור את גרסתי אבל החזרתי לה במשפטים משלי ובסוף היא הודתה. אמרתי לה שהיא לא אשמה ושזה מגיע וזה לא סיפור גדול, היא בקשה להמשיך לשמור על קשר של ידידות ולא ממש הבנתי למה היא מתכוונת. גם ידידות ממש לא היתה בין המציצה למזמוז ולמציצה. לא עניתי לה, אמרתי שנראה, היא אמרה שחשוב לה והתחלתי לפלוט משפט של למה בדיוק היא מצצה לי ולשאול אותה על הקטע שאני לא מבין, אבל אז בדיוק הבנתי, בדיוק אחרי שאמרתי לה שיש לי רק שאלה אליה. היא אמרה שבשמחה והתחרטתי ולא שאלתי, היא ניסתה להניע אותי אבל אני בשלי לא דיברתי. לאחר שהפנמתי שהפגישה שהתחילה נורמלית הולכת לכיוון שהיא פיתחה לה נרגעתי. חיוך עלה על פני ושמחתי שסוף סוף אני יכול להיות שלם בדרכי שלי. פתאום התחילה להיות שיחה נחמדה והרגשתי חרמנות, הרגשתי שגם היא מרגישה משהו דומה והצעתי לה ללכת לים, היא הסכימה וכשהגענו לאוטו התחלנו להתמזמז ולהתנשק, השיחה בדרך שינתה משום מה את הכיוון שלה ובסוף לא עשינו כלום בים חוץ מלהתנשק, היא אמרה שהיא לא רוצה. טיילנו על החוף ולא ממש דברתי, יותר הייתי עסוק בלכעוס על עצמי שפיתחתי ציפיות כלפי מישהי, שפיתחתי רגשות, למדתי שהעולם בשבילי כבר לא תמים ושאין מקום לרגשות ועם החיים שהיו לי עד עכשיו הסתדרתי כך זה נראה לפחות בסדר גמור. היא קלטה שאני לא ממש מקשיב לה ולא מרוכז במה שהיא אומרת ושאלה מה קורה אז אמרתי לה שלפעמים גם להיות בשקט זה נחמד. הצעתי ללכת שוב לאוטו וניסיתי שוב לגרום לה להתחרמן, היא בקשה ללכת הביתה ואמרתי לה שעדיף כך ושאני מצטער. היא אמרה שאין על מה, אבל התגשתי שאני חושב שיש על מה ושאני מצטער, התנצלתי כי רציתי להפוך אותה לשרמוטה ככל השרמוטות שמוצצות לי את הזין ומתעופפות אח"כ ולכן התנצלתי והיא כמובן לא הבינה שלמעשה רציתי שזו תהיה הדרך שלי להרגיש יותר טוב עם הסיפור. בנסיעה היא נסתה לדבר ולא עניתי, בסופו של דבר היא התייאשה וחזרה פעם או פעמיים על כמה שאני חשוב לה ושהיא היתה רוצה מאד לשמוע ממני שוב ושזאת לא הפעם האחרונה שנפגשים זאת גם לאור העובדה שבדיסק התחיל להתנגן שיר שהקדשתי לה ממש לגמרי במקרה בתקופה יותר רומנטית שלנו והעברתי אותו בהינף יד כי הרגשתי שלא מגיע לה לשמוע אותו והוא לא מתאים לסיטואציה. עם עצמי ציחקקתי בדיאלוג פנימי: "עד עכשיו לא היה לך זמן להקדיש לי, טרחת להתקשר אפילו כשחזרת מקנדה ופתאום את רוצה לשמור על קשר?, למה זה חשוב לך פתאום?" אני משאר שנשים אוהבות שנותנים להם להרגיש שרמוטות, או שאולי לחילופין מראים להם חוסר נכונות ואז הן רוצות להרגיש טוב עם עצמן ולהשיג מישהו בלתי מושג. בכל מקרה לא עניתי, רק פלטתי "לא, אין לך מה לדאוג" חרישי ומשכתי בכתפיי למרות שידעתי שאין הרבה סיכויים שאראה אותה שוב, במיוחד לאור העובדה שלא נראה לי שהיא מתכננת להמשיך למצוץ לי בזמן הקרוב. כשהגענו לביתה המשכתי בשתיקה, חיכיתי שתצא החוצה מצד אחד אבל תחושה של אכזבה מלאה אותי מצד שני, אני מודה שקצת כאב לי לדעת שזה נגמר. היא הסתכלה עלי וחיכתה שאגיד משהו אבל לא דיברתי. היא שוב אמרה לי שהיא מקווה שזאת לא הפעם האחרונה  שאנחנו נפגשים אבל בתוכי חשבתי איזה פאתטית היא, הייתי יכול להיות שלה והיא בחרה שלא, הכל היה בידיים שלה, אז למה הבקשות האלו פתאום שסתרו את גרסתה עד בתקופה האחרונה כולל לפני שעה. היא שאלה אם אפשר לנשק אותי לפני שהיא הולכת ואמרתי לה שכן ובאתי להביא לה נשיקה על הלחי אבל היא דחפה את שפתייה אל שפתי ואת לשונה לפי. האגו-מניאק הנשי לא יכניע אותי נשים רוצות להרגיש נחשקות, ואני לא מתכוון לשחק את המשחק שלה, משחקים כאלו היו לי מספיק לפני תקופה מאד ארוכה שכבר הספקתי לשכוח ממנה. ניתקתי את שפתי די מהר ולאחר מכן היא אמרה להתראות ויצאה בחצי טריקת דלת שאני לא יודע אם זה היה מהרוח, אם נפלט לה או מהעובדה שכעסה על כך שלא יכולה לקבוע את דרכיו של אדם אחר. חזרתי הביתה והרגשתי שעכשיו כשהרגשות עוד טריים כדי לכתוב את הפוסט הזה. זה פוסט שלא מדבר על "הסוף" בה' הידיעה כי אני לא חושב שהסוף הזה והפרק שלה בכלל אמור להיות משמעותי בחחי ואני לא רואה אותו ככה. הסוף לא היה ארוך, הוא לא היה משמח ובמידה מסויימת גם לא ממש עצוב, אני משאר שבסופו של דבר כמו בחורות אחרות גם היא תשכח עם הזמן ולכן החלטתי שמדובר בסתם "סוף" ולכן שמו של הפוסט.

ליל מנוחה לכולם.