I'm not that girl

לפעמים אני תוהה אם אני באמת שייכת לתקופה הזאת, כאילו לפעמים יש לי הרגשה שנולדתי בעשור הלא נכון... כאילו, הזמן שאני חיה בו לא תואם אותי.

למשל, אני רומנטיקנית חסרת תקנה, משו מטורף.. אני רק צריכה איזה אביר על סוס לבן והחלום מתגשם, אני חושבת שזאת קרן אמרה פעם שאני אחרונת הרומנטיקנים שנשארו, והיו תקופות שזה היה הכי רגיל, נגיד בסיקסטיז למשל, תקשיבו לכל השירים מהתקופה הזאת ומהעשורים שקודם, הכל כל כך תמים ורומנטי... מה שמביא אותי לנקודה נוספת- המוזיקה. תהרגו אותי אבל אני פשוט לא מתחברת למוזיקה עכשוית אני ממש אוהבת אולדיז ביטלס פרנק סינטרה האמהות והאבות. כאילו מה לי ולכל ההיפ הופ פופ טראנסים שיש עכשיו.

פעם הכל היה הרבה יותר תמים. היום אין תמימות. גם גיבורים אין לנו כבר.. פעם המנהיגים היו גיבורים. ועכשיו? והצבא, פעם הרימו אליו עיניים ועכשיו כולם חושבים איך להוריד פרופיל. אין גיבורים יותר.

 

אבל מי יודע, אולי אני באמת אמצא איזה אביר על סוס לבן גם הוא אחד מאחרוני הרומנטיקנים שנותרו בעולם. אולי אני אתקל בחיי  באיזה גיבור קטן, מישהו להרים אליו עיניים

והתמימות? תמיד יש לה פינה חמה אצלי בלב, תמיד הייתי קצת תמימה ואני חושבת שזה דבר שנאי מעדיפה לשמור :)