מכירים את זה שיש רגעים בחיים שהכל פתאום נורא צלול? שפתאום ברור שלכם ב 100% מה אתם אמורים לעשות ואתם יודעים שאתם צודקים ושזה הדבר הנכון?
כן, אז זה בדיוק ההיפך ממה שקורה י בזמן האחרון. הבחירות שלי לאחרונה נורא... איך להגיד את זה, לא ברורות, מעורפלות משו
".בוא נפזר את מסך הערפל..."
למשל עם הקייטנה, מי שמכיר אותי יודע עד כמה אני מסוגלת להיות אידיאליסטית לפעמים ומלאה בעקרונות של צדק. ואז הציעו לי "שוחד", וקיבלתי כי אם אני אלך עם הראש בקיר אז אני אדפק.. ושנה הבאה המנהלת תדפוק מדריכים אחרים... ומה על העקרונות? העקרונות בזבל יחד עם האידיאולוגיה והצדק. והמשכורת השמנה בבנק. וולקאם טו דה ריל וורלד..
"לא כל כך יפה ולא בת 16 [עוד חודש 17 תודה רבה :)] אבל יודעת משהו על העולם הזה.."
דוגמה נוספת היא למשל כשאני נעמדת מול אנשים עם כוח ולא מתקפלת ואומרת כל מה שכולם רוצים להגיד ואין להם אומץ. ולי יש את האומץ, אז אני נעמדת ואומרת הכל. ואז כולם ניגשים אלי ואומרים לי "כל הכבוד" "אנחנו מעריכים אותך" ואני תוהה אם זה כזה משתלם להיות זאת שכולם מעריכים אבל בסופו של דבר, אני זאת שנדפקת, כלומר, כל אלה שרצו להגיד ולא אמרו לא נפגעים מזה, הם יכולים להמשיך כרגיל. בשבילי זה כבר לא כל כך כרגיל.. אבל מצד שני מישהו חייב להיות זה שיעמוד מול אנשים כאלה.
"והיום זה נכון, זה הכל. כל מה שחשוב לי.."
או למשל אתמול. אתמול הייתי בהצגה
שידיד שלי...אמממ
לשעבר.. משתתף בה [מכאן גם ההשראה לפוסט והמבין כבר הבין אני מקווה] וגם לפני וגם בזמן וגם עכשיו אני תוהה אם עשיתי בשכל כשבאתי. מצד אחד אני נורא רציתי לראות את ההצגה הזאת ואותו מופיע, מצד שני אני לא ניגשתי אליו אחרי ההצגה ואני כל כך כל כך פגועה ממנו עדיין ואני חושבת שאולי טעיתי כשהלכתי כי, אני צריכה להשתחרר מזה כבר, מה לעשות שזה קצת קשה, אבל אולי אני עושה את זה יותר קשה כי אני לא משחררת. יכול להיות?
"כמו נוצה, ברוח הפראית. הוא לא ימצא אותך במקום שהיית..."
עוד אחת =) : אני נוטה להיות נורא זורמת בשיחות חולין עם אנשים אקראים. בעיקר כי אני נורא טוב בזה, אני יכולה לדבר שעות עם אנשים זרים על כלום אפילו אם אני לא במצברוח. לפעמים זה מסתמן כדבר נורא יעיל ולפעמים... לא ממש. נגיד כשנהגי מונית פדופילים מתאהבים בי ומתכננים חתונה. לא צוחקת.
"ואין כמוני בכל העולם כי אני גדולה וגבוהה [יה רייט] מכולם, כולם מסתכלים ביראת כבוד.."
שיהיה לכולכם ימים של תום...
עד לפעם הבאה
-שחר-
בבלוג זה
בכל הבלוגים
