I'm not that girl

סיכום דברים לאחר שבועיים נטולי שיגרה ומרובי ים:

אתם יודעים, אפשר לחשוב ש18 שנה ילמדו אותי דבר או שניים על המשפחה שלי אבל המוח שלי מסרב לקלוט את הכלל הראשון והחשוב ביותר: לעולם, אבל לעולם, אל תכלאי את עצמך למשך יותר מיומיים עם בני המשפחה בלי אפשרות בריחה. כן טוב, מי מקשיב לחוקים הא?

חמישה ימים רצופים עם המשפחה באילת במלון מינוס שמונה כוכבים [חוק שני: אין כזה דבר "מלון סוויטות 3 כוכבים". מה שהם באמת מתכוונים זה "אכסניה מינוס 3 כוכבים שמשקיפה על כל הסוויטות שאין לך כסף לשהות בהן"] שהמרפסת שלו, כאמור פונה ישירות אם הכביש הראשי ואל כל המלונות הממש ממש יקרים..

לסיכום היה... בסדר. אינטנסיבי מדי. זה לא התענוג הכי גדול לראות בחמישה ימים את כל תמצית חיי המשפחה הלא יציבים שלי אבל מילא..

אחרי החמישה ימים רצופים עם המשפחה, מה הפלא שהייתי צריכה חופש? אז הנה התעופפנו לנו כל חבורת משמש החביבה לאיה נאפה במה שניתן לתאר רק כטיסה הכי קצרה בהיסטוריה של הטיסות הקצרות..

אין לי ממש כך לתאר פה כל מה שהיה ולספר אנקדוטות מצחיקות. נסכם את זה ככה: הטיול הזה עשה זוועות לדימוי העצמי שלי ולדימוי הגוף שלי, ולמרות ועל אף זאת היה ממש ממש כיף, היה ים, היו מסיבות, היו בריטים [והרבה], אנחנו הסתובבנו כאילו יושב לנו שלט ניאון ענקי על הראש שרשום עליו israel ... ומלבד טעות קלה בזיהוי פעם אחת [שחשבו שאנחנו רוסיה] זיהו אותנו מקילומטרים.

נשארנו ילדות טובות.. ממש ממש ממש טובות. אבל בקטנה, ממש נהנתי וזאת הייתה חוויה נהדרת. לא רציתי לחזור, בחיי..

* בנאפה הבנתי כמה הישראלים חתיכים. אבל אני חושבת שכל הישראלים החתיכים נמצאים בחו"ל כי פה לא מוצאים אותם.

* לא התגעגעתי לישראלים, לישראליות וגם לא למשפחה.. התגעגעתי הבייתה. גם משו לא?

*הצבא בא מהר מדי.

* אני לא רוצה להתגייס אף פעם בחיים..

* צה"ל החליט לחרפן אותי. אני מחכה לתוצאות מיונים וכל יום מופיע לי עדכון בקיוסק האישי. אני בודקת אותו בידיים רועדות בשביל לגלות כל פעם מחדש שהם סתם עידכנו שטויות. כמו נגיד את האימייל שלי...

* אני שונאת אלכוהול למטרת הנאה. אלכוהול לבדו לא יוצר כיף נקודה. הוא נחמד ככלי אבל כשהמטרה היא אחת: אלכוהול, זה תמיד נגמר רע.

* אלכוהול הוא חסר טעם כשהליבידו נמצא מחוץ לחבורה שבה שותים. לפחות אצלי.