לא שייכת לכלום. לא שייכת לאף קבוצה.
כשזה אחד על אחד זה בסדר, אבל לא בקבוצה..
אף חבר הוא לא "שלי".
תמיד גלגל חמישי.
אני לא מוצאת את עצמי ביניכם.
לא יכולה לדבר עם אף אחד.
אבל מקשיבה לכולם.
אוהבת יותר מתמיד..
מרגישה יותר קרובה מפעם..
אבל בעצם הכי רחוקה שהייתי אי פעם.
התחלתי להתרחק מזמן, לא יודעת אם במודע או לא.
עכשיו זה מכה בי שלמרות שלפעמים היה נדמה לי שהתקרבתי שוב, בעצם התרחקתי עוד יותר.
וזה מפריע, כן, זה כואב, אבל לא הכי נעים לומר אבל כאילו אני מתחילה לקבל את זה.
וכנראה שכל זה לא "לנצח". אולי אני טועה, אני מקווה שאני טועה..
ואם זה לא "לנצח" זה אומר שזה לא טוב? זה אומר שזה לא אמיתי? אני לא חושבת.
אולי הבעיה בי, אולי בכם, אולי באף אחד... אולי בכלל אין בעיה.
ובעצם, אם אני אומרת שזה לא בעיה, זה הופך את זה ל"לא בעיה" או לבעיה יותר גדולה..?
זה נשמע כמו הספד, אני יודעת, אבל זה כל כך כל כך לא..
נ.ב.
אולי בקרוב הבלוג יסגר.. זה כבר לא מה שזה היה, במקום מקום שבו אני יכולה לפרוק בכתיבה כל מה שיש לי [ ולפעמים,אולי גם לבדר אתכם קצת] זה הפך למגרש שעשועים סוג ז' לכל מני אנשים שאוהבים להכאיב. אז הנה. ניצחתם. אני מקווה שלא תמצאו מגרש שעשועים שכזה שוב כי זה לשחק על הנשמה של הבן אדם.
עד לפעם הבאה [והאחרונה..?]
-שחר-
בבלוג זה
בכל הבלוגים
