צפיתי היום לראשונה בסרט נפלא בשם בסקיאט. רוברט נתן לי את הקלטת שלו אתמול, ביחד עם הפסקול. הסרט מבוסס על סיפור אמיתי שבו צייר ניור יורקי שחור שעושה את דרכו מאשפתות לגדולה בעולם האמנות הצבוע. דיוויד בואי משחק שם את דמותו של אנדי וורהול. הוא לובש פאה נוכרית מדי ומאמץ בהגזמה קלה את התדמית שנוצרה לוורהול לאורך השנים.

ייתכן שחלקכם ראיתם את הסרט בערוץ 4 הישן, לפני שבע או שמונה שנים, והוא עוד אחד מאלפי הסרטים האלה שראיתם באותו ערוץ מחורבן, ולכן לא ייחסתם לו חשיבות מיוחדת בזמנו. מוזר היה לראות את סימנו המכוער של אותו ערוץ בפינה הימנית הגבוהה של המסך. מוזר בייחוד לאור הסימנים הסקסיים שיש לערוצים הדיגיטליים בימינו. אני משוכנע שאנשים מהמחלקה הגרפית של יס מריצים דאחקות על הסימן הזה עד עצם היום הזה, באיזה משרד אפלולי בכפר סבא.

"You know what he's saying?

 He says I'm jealous of the moon, because you look at it.

 He's jealous of the sun because it warms you.

 He says I feel you, even when I'm not feeling you.

 I talk to you when I'm not talking to you.

 I love you, even when I'm not loving you."

באקסיאט וחברתו המדהימה (קלייר פורלאני) רבים. הוא צייר על חלקים נרחבים מהדירה שלה, וגם על השמלה האדומה שתיכננה ללבוש לארוחת ערב אצל ההורים. אצלו בבית היא צייר על המקרר, ככה שלדעתי היא בכלל יצאה בזול. היא זועמת. הוא אוחז בה מאוחר ומנסה לפייס אותה עם הנאום המקסים שבציטוט למעלה, ברקע מתנגן שיר שבק סימפל בשירו  jackass. נברתי באינטרנט כמה דקות, רק כדי לגלות שהשיר של ואן מוריסון שחיפשתי (המילים של דילן), נמצא על הפסקול. מאז, הדיסק על ריפיט. אני חושב שאני נמצא במהלכה של ההשמעה השבע עשרה ברצף של השיר.

them featuring van morrison - it's all over now baby blue