יום שלישי, קריר. מזג אוויר סגרירי.
יושבת אני מול המחשב, שלפתע קולו של אבי בוקע מבחוץ: "ש', העיתון שלך הגיע!"
אני, מאושרת כביכול, רצה במהירות לעבר אבא, חוטפת את העיתון, ומתיישבת מול המחשב.
א' חברתי יושבת מול המסך השני של המחשב ומחכה לשובי. אני קורעת באכזריות את העטיפה, וזה בערך מה שקרה:
Shir- עוד 9 יום מפגש! <: אומר/ת:
הגיע מעריב לנוער D:
alice אומר/ת:
: >
alice אומר/ת:
כמה חכם
Shir- עוד 9 יום מפגש! <: אומר/ת:
כל העיתון מלא חולל יאאק 
alice אומר/ת:
למה זה?
Shir- עוד 9 יום מפגש! <: אומר/ת:
איכססססססס 
Shir- עוד 9 יום מפגש! <: אומר/ת:
בריטני בשער!!!!!!! 
Shir- עוד 9 יום מפגש! <: אומר/ת:
alice אומר/ת:
או. עוד סיבה לבטל מנויים
Shir- עוד 9 יום מפגש! <: אומר/ת:
נכון S:
Shir- עוד 9 יום מפגש! <: אומר/ת:
יאוו
Shir- עוד 9 יום מפגש! <: אומר/ת:
וגם אין את מדור בחן את עצמך!
Shir- עוד 9 יום מפגש! <: אומר/ת:
אני מבטלת!
alice אומר/ת:
אה הא.
alice אומר/ת:
מצטרפת אליך. צריך עיתון נוער נורמלי בישראל.
Shir- עוד 9 יום מפגש! <: אומר/ת:
בואי נוציא גיליון מיוחד! D:
Shir- עוד 9 יום מפגש! <: אומר/ת:
בהשראתינו.
alice אומר/ת:
אין בכלל מגזינים נורמליים של מוזיקה 
Shir- עוד 9 יום מפגש! <: אומר/ת:
נכון
alice אומר/ת:
אה הא
זה הסיפור שלנו.
ואנחנו קוראים לכם. קוראים לכם כדי לקחת את דני לרנר בשבי, למשוך אלינו את צליל שרון, להוציא עיתון וירטואלי [או שלא] נורמלי, שיידבר באמת על מה שחשוב, על מה שמעניין.
בהמשך נעדכן עם פרטים.
-זהו בלוג משותף ובו אני, ש', וא' נכתוב בו יחד.
בסיום הפוסט כל אחת תחתום את שמה.
שיר. 
בבלוג זה
בכל הבלוגים
