1. אתמול, אחרי העבודה, יצאתי לשתות, עם הכבשה ועם הנבלה (אותו חבר שהיה בטוח במשך שנים שאנחנו מזדיינים בלי סוף). הם באו לאסוף אותי מאינטר. באופן בלתי ברור בעליל, הם באו במכוניות נפרדות. הכבשה רצה שאני אסע איתו, כי הוא לא טוב בלנהוג בת"א ביום חמישי בערב באיזור אלנבי. אז נסעתי איתו. רציתי לנהוג, אבל הוא לא הסכים, מה שהאריך את הדרך לאללה. בסוף חנינו. הוא רצה לנשק אותי. אז הפניתי את הפרצוף, מה שיצר נשיקה עקומה שכזו על הלחי..

הוא שאל מה הקטע, והתשובה היחידה שהצלחתי לתת לו היתה קול בלתי ברור שיצא מגרוני שאמר בעצם "עזוב... לא בא לי.."

היה מוזר כזה... אבל באמת לא בא לי.. וניסיתי להגיד לו את זה כבר.. שזה לא הולך לקרות יותר.. אבל כנראה הוא לא שמע...

2. לאט לאט סוגרים את כל הפינות של הדירה.

3. יום ראשון יש יום חופש. וגם.. שוב לא ממש יום חופש כי יש המון דברים לעשות... אני צריכה איזה שבוע ככה לשבת בבית... אבל בבקשה לא לקחת את זה לשומקום, כי עוד כמה חודשים אני אתחנן לעבוד מרוב שיעמום... אני לא באמת מתלוננת.

4. שבוע שעבר אח שלי הודיע הודעה.

הם בהיריון. אז עכשיו הולך להיות גם לאח שכבר התייאשנו ממנו ילד! איזה יופי!!

5. אני לומדת לסלוח. מקבלת את הclosure שלי בדרכים קצת יותר עקלקלות מהרגיל (אולי מתוך עקשנות שלי לא להתעמת, אולי מתוך הידיעה שלהתעמת לא יועיל בכלום). מתפתחת מבחינת לחייך הרבה יותר. יכולה הרבה יותר להגיד את המלים "טוב לי" ולהתכוון להן.

אולי פה בעצם טמון הכל.

בכוונה.

6. מתחלף לנו מנהל תפעול בעבודה. אני גם יודעת מי זה יהיה. מקווה שיהיה טוב... כי אם הוא יצעק אצלנו כמו שהוא צועק איפה שהוא עכשיו - זה לא ייגמר טוב.

אני גם די מחזיקה אצבעות שהנסיעות לחו"ל לא יתבטלו בסוף... אני ממש רוצה לנסוע...