לא טובים לי ימי חופש שאין לי בהם מה לעשות.

יותר מדי שעות עם עצמי...

פתאום כל מיני מחשבות עולות...

כל כך הרבה מחשבות שאני לא יודעת אפילו על מה הן.

אז אני מבלה את כל השעות האלה במיטה.. נרדמת ומתעוררת לסירוגין..

בעיקר נרדמת.

כאילו המוח לא רוצה להתמודד עם כל המחשבות האלה.

עייף לי, ואני לא יודעת למה.

קשה לי לעבור מיום אחד ליום שני ואני לא יודעת למה.

אני לא שלילית. אני אופטימית מאוד. טוב לי. נחמד לי.

אבל הימים האלה.. פשוט מדגישים את כל מה שפחות טוב לי...

גיZ אמר שאני חושבת יותר מדי.

הוא צודק.

כל לילה לפני שאני נרדמת, הראש מתמלא במחשבות.

אני שוב לא ישנה טוב בלילות (סוג של יתרון כי פחות קשה לי לקום בבקרים), ואז מגיע סוף השבוע ואני גמורה.

ואין לי כוח לזוז.

היום ב23:00 אמורים לצאת לשתות.

אני רוצה. אני רוצה כבר כל השבוע.

אבל אין לי כוח לזוז מהבית.

דילמה שכזו.

לא טובים לי ימי חופש.