כשרק הגעתי לחברה, הייתי מה שנקרא "טכנאית אירועים קטנים.

במשך חצי שנה קרעתי את התחת, למדתי, התקדמתי... הגעתי למצב בו שולחים אותי לאירועים לבד. סמכו עליי. אפילו הייתי ראש צוות בכמה אירועים (נכון, במהלך האירוע אני הייתי הצוות, אבל אח"כ כשהגיעו אנשים לפירוק אני אמרתי להם מתי להגיע ואני הייתי אחראית עליהם.)

לפני כמה חודשים, בדיוק כשחזרתי לעבוד אחרי שהורידו לי את הגבס, התחלף הבוס.

מנהל התפעול הקודם, היה אחראי על שתי מחלקות. הוא כבר שרוף לגמרי מהתפעול, מה גם שזו לא דרך נכונה לתפעל כל כך הרבה טכנאים.

אבל מה, אפשר היה לדבר איתו. הוא גם הכיר אותי ואת העבודה שלי מספיק טוב כדי לסמוך עליי. עכשיו כשאני מגיעה לחברה, אני עולה למעלה למשרדים לפעמים רק כדי לתת לו נשיקה, חיבוק ולהגיד לו שלום.

הבוס החדש, היה פעם מנהל תפעול.

החליפו אותו.

הוא היה ראש מחלקה איזו תקופה, ואז כשעשו את כל השינויים בחברה הוא נהייה הראש מחלקה שלי.

היתה לי הרגשה שהוא מנסה "לדחוף" אותי חזרה לאירועים הקטנים (כנסים, ואירועים שאין בהם הרבה מה לעשות מעבר למקרן אחד ומחשב אחד.. נוראי).

היום, נשלחתי לעבודה עם שני מקרנים, אבל עם צוות תאורה די גדול.

שני מקרנים.

הוא שלח גם את נסיך. (אוהבת את נסיך. חולה על התחת שלו. אבל זה היה סתם בזבוז. יכולתי לעשות את זה גם לבד. באמת.)

ואז הגבוה אמר לי שאני צריכה להוכיח את עצמי בפני הבוס החדש.

חצי שנה של קריעת תחת פעם אחת הספיקו לי!

למה אני צריכה שובפעם להוכיח את עצמי?

למה אני צריכה שובפעם להילחם על יכולותיי להיות עצמאית?

למה אני צריכה שובפעם לסבול ובקושי לתת שעות כי הוא לא מוכן לסמוך עליי?

אין לי כוחות לזה.

אין לי כוחות לעוד חצי שנה של קריעת תחת מאסיבית.

לדבר איתו?

לא יעזור.

טוב, נו.. אולי כן...

כמו כוסות רוח למת!