לפני שנים מספר, חשבה הפלונטר ללכת בעקבות העצות של חברותיה הפוריטניות, ולא להגיע למיטה בפגישה הראשונה. אז היא יצאה עם בחור (שגבוה ממנה ב40 ס"מ) במשך שלושה שבועות. היה נחמד מאוד.

ואז הגיע הערב הגורלי.

חוויה? מפוקפקת למדי...

נסיון? לא שלו, זה בטוח...

שיעור לחיים? בהחלט!

נתחיל מזה שהחצוף דוחף את הראש של הפלונטר למטה. הפלונטר מחליטה להבליג, כי 3 שבועות והוא מוצא חן בעיניה... אומרת לו "לא, מותק. אתה רוצה תבקש!"

עוברים על זה הלאה לסדר היום.

נחמד.

ואז בא הקטע הבא.

'מותק, החזה של הפלונטר הוא לא חתיכת עץ, והזיפים שלך הם לא נייר זכוכית! יש להם עיצוב טבעי בילט-אין! אתה לא צריך לשפר כלום.'

זה מה שעבר לפלונטר בראש כשהוא התחכך לחי בשד...

גם על זה הערתי בעדינות. ביקשתי שיפסיק.

אפילו על הקטע הבא היתה הפלונטר מוכנה לסלוח - suck cock and eat pussy... מכירים? אז לרדת לבחורה - זה לא באמת לאכול!!!

אבל אז הגיע הקטע הכי מזעזע.

אחרי חצי שעה שלמה שכל מה שהפלונטר עושה לא עוזר, והזין שלו לא נשאר עומד, הוא עמד. סוף סוף. הפלונטר חושבת לעצמה 'אולי אם אני ארד לו הוא ימשיך לעמוד!'.

אז היא ירדה לו.

החצוף מפסיק אותה באמצע ושואל (בלי להתבייש) "תגידי, ירדת פעם למישהו? כי זה לא נראה ככה.."

הפלונטר היתה כל כך מתוסכלת מזה שלא עומד לו שהיא לא שמה לב אפילו למה הוא אמר. הוא הלך הביתה לא הרבה אחרי זה, והשאיר את הפלונטר בתהיות האם זו אשמתה.

יום למחרת, היא דיברה עם ידיד שלה, סיפרה לו מה היה.

ואז היא קלטה מה הדביל אמר לה.

אם היא היתה קולטת את זה יום לפני -

נו.. תקשרו לכותרת...

1. אתמול, אחרי העבודה, יצאתי לשתות, עם הכבשה ועם הנבלה (אותו חבר שהיה בטוח במשך שנים שאנחנו מזדיינים בלי סוף). הם באו לאסוף אותי מאינטר. באופן בלתי ברור בעליל, הם באו במכוניות נפרדות. הכבשה רצה שאני אסע איתו, כי הוא לא טוב בלנהוג בת"א ביום חמישי בערב באיזור אלנבי. אז נסעתי איתו. רציתי לנהוג, אבל הוא לא הסכים, מה שהאריך את הדרך לאללה. בסוף חנינו. הוא רצה לנשק אותי. אז הפניתי את הפרצוף, מה שיצר נשיקה עקומה שכזו על הלחי..

הוא שאל מה הקטע, והתשובה היחידה שהצלחתי לתת לו היתה קול בלתי ברור שיצא מגרוני שאמר בעצם "עזוב... לא בא לי.."

היה מוזר כזה... אבל באמת לא בא לי.. וניסיתי להגיד לו את זה כבר.. שזה לא הולך לקרות יותר.. אבל כנראה הוא לא שמע...

2. לאט לאט סוגרים את כל הפינות של הדירה.

3. יום ראשון יש יום חופש. וגם.. שוב לא ממש יום חופש כי יש המון דברים לעשות... אני צריכה איזה שבוע ככה לשבת בבית... אבל בבקשה לא לקחת את זה לשומקום, כי עוד כמה חודשים אני אתחנן לעבוד מרוב שיעמום... אני לא באמת מתלוננת.

4. שבוע שעבר אח שלי הודיע הודעה.

הם בהיריון. אז עכשיו הולך להיות גם לאח שכבר התייאשנו ממנו ילד! איזה יופי!!

5. אני לומדת לסלוח. מקבלת את הclosure שלי בדרכים קצת יותר עקלקלות מהרגיל (אולי מתוך עקשנות שלי לא להתעמת, אולי מתוך הידיעה שלהתעמת לא יועיל בכלום). מתפתחת מבחינת לחייך הרבה יותר. יכולה הרבה יותר להגיד את המלים "טוב לי" ולהתכוון להן.

אולי פה בעצם טמון הכל.

בכוונה.

6. מתחלף לנו מנהל תפעול בעבודה. אני גם יודעת מי זה יהיה. מקווה שיהיה טוב... כי אם הוא יצעק אצלנו כמו שהוא צועק איפה שהוא עכשיו - זה לא ייגמר טוב.

אני גם די מחזיקה אצבעות שהנסיעות לחו"ל לא יתבטלו בסוף... אני ממש רוצה לנסוע...

נמאס לי לנהל את אותן שיחות, לשמוע על אותם ויכוחים, לחשוב שוב ושוב "אין לי מה להגיד" כי באמת אין לי..כי כבר אמרתי את כל מה שאפשר היה להגיד..

נמאס לי לשמוע על אותם כעסים, את אותה ביקורת על אותם אנשים, את אותם הדברים כל הזמן.

אבל מה לעשות...

צריך לספוג את זה בשביל חברים.

you can vent.

פשוט אל תצפה ממני לתגובות כל הזמן...

אני נכנסת לחדר המלון ופותחת חלון.
איזה נוף...
בריזה מקפיאה ומשחררת מוצאת את דרכה פנימה לתוך החדר. אני שואפת מלוא הריאות ומסובבת את ראשי. אתה מדליק את הטלויזיה ומנסה למצוא תחנה עם מוסיקה נורמלית. אחרי משחק של כמה דקות פתאום יש שירים כאלה של הסרטים. כאלה שעושים רומנטי (או להקיא... תלוי איפה עומדים...). אני מסתובבת חזרה לצפות ברחוב, סופרת אנשים.. סופרת מכוניות.. סופרת כוכבים.. סופרת שניות.
(תתקרב אלי! תיגע בי! סיבי התחושה המקיפים את עורי מתחננים למגע שלך)
אתה מתקרב בצעד בטוח ומתייצב מאחורי, מסתכל על אותו הנוף שאני מסתכלת. אתה רואה את מה שאני רואה? את הפסלים.. את הטירה.. את האורות הצבעוניים.. את הזוג שמטייל לו שם למטה? או שאתה רק רואה את השיכור שם בצד שמנסה כבר דקות ארוכות לקפל את המעיל שלו לתוך התיק...?
אני נשענת החוצה, בנשימה עתוקה, כשלפתע אתה מגיש לי סיגריה. איך ידעת שזה מה שרציתי?
מאחוריי אתה עומד, חובק אותי כדי שלא אפול, מלפניי אותה טירה מחייכת ניצבת לה למראשות צוק. פתאום חם לי. אני פה, ואתה פה. ברגע הזה, שאף אחד לא ייכנס אליו, אני בטוחה. אני שמורה מכל משמר.
מעשנים ביחד. מדברים, צוחקים.
אתה מתיישב על כיסא ולא מרשה לי לשבת על אדן החלון.. "את תיפלי. לא רוצה"
טוב. יורדת מאדן החלון.
אתה שוב נעמד מאחוריי.. לוודא שאני לא מתיישבת שוב על קצה אותו חלון בקומה חמישית.
אני שואפת אל תוכי שוב את אותו אויר קר. ריאותיי קופאות, אפי כבר אדום מהקור, אבל חם לי.
ופתאום.. ככה מעצמן, ידיך משוטטות על גבי.. על צווארי.. בשערי.. ידיים גדולות.. חמות.. צמרמורות עוברות בי. אתה מסיט את השיער.. אני מרגישה את נשימותיך על צווארי.. את שפתותיך. צווארי מתקמר לו כאילו מאליו.. אל תפסיק..
ידך מלטפת את לחיי, ומסובבת את ראשי.
מבט ננעל לכמה שניות, ואז עיניים נעצמות ושפתותינו נפגשות. לשונות חוקרות.. נשימותינו מתערבלות זו בתוך זו וידיך מוצאות את דרכן במעלה גבי, מחפשות סוגר שלא נמצא שם.. אני מחייכת. אתה פוקח לרגע את עיניך, מסתכל ומחייך גם כן.
אתה מקלף את החולצה ממני והלאה, ידיך סוקרות.. חופנות.. מטיילות.. אני פורמת את כפתורי חולצתך ולאט מושכת אותה כלפי מטה. צעדים קטנים מובילים אותי אל המיטה. אתה מחבק אותי.. שדיי נלחצים אל חזך החשוף. אני קולטת את חום גופך.. מאמצת אותו אל עצמי מושכת שואבת.
נשכבים באיטיות.. ראשי מגיע לכרית ושוקע בה בעוד אתה עדיין מנשק... סוחף.. נשימותיי נעתקות מפי בעוד ידיך מטיילות להם במורדות מותניי.. לאט פורם כפתור.. פותח רוכסן.. אתה מקלף את מכנסיי ממני והלאה..
מבט ההפתעה על פניך כשאתה מגלה ערווה ללא ערווה אומר הכל.. אתה משאיר את ידיך הארוכות על שדיי, משחק בפטמותיי הזקורות למגען, ורוכן.. לשון חמה פוגשת את ערוותי המצפה בערגה.. סוקרת.. חודרת אליי.. אנחות קטנות של עונג בורחות להן משליטתי ומוצאות את דרכן החוצה לאויר. אתה מנוסה.. אתה יודע איך להוציא עוד ועוד אנחות.. עוד ועוד תנודות בקצב פעימות הלב.. כיווצי שרירים בלתי רצוניים.. כשאתה מרגיש את הפעם השנייה נגמרת אתה מפסיק. נשיקותיך חוקרות שוב את מעלה גופי.. בטני המתכווצת למגעך זועקת לעוד ועוד מגעים, המוצאים את דרכם לעוד ועוד פינות של גופי.. שולחים בי זרמים של עונג..
שפתותיך נושקות לשדיי המצפים.. בואקום שמגיע עד לרחמי אתה מוצץ את פטמותיי .. עובר מאחת לשנייה.. ממלא אותי ברצון לזעוק (בוא אליי קח אותי כנס אלי מלא אותי בעצמך תגמור תנשק תזיין אותי עד שיכאב!!)
פיותינו נפגשים בשנית, נשימות שוב מתערבלות, וידי מוצאות את דרכן למכנסיך הרכוסים עדיין.. פורמות כפתור אחר כפתור. אני מקלפת את מכנסיך כשאיברך הזקור לפתע מציץ במלוא הדרו ומחייך אלי כאילו רק מחכה לי.. בואי אליי נשקי אותי חפני אותי בפיך.. קורץ לי..
מכנסיך עפות אי שם לפינת החדר, ואני.. באסרטיביות אופיינות רומזת לך להישכב על גבך. נשיקות.. נשיכות.. לאט במורד ביטנך.. חופנת את איברך בידיי.. נשיקות קלות.. מרטיבה את שפתיי.. שואבת.. יד אחת חופנת את אשכיך.. מטיילת לה ליד אותה נקודת ג'י ידועה לשימצה, יד שניה תופסת את תחתית האיבר בעודי יוצרת ואקום.. קדימה.. אחורה.. עוד רוק.. רק שלא יתייבש הילדון.. מזכירה לך שיש בפי שיניים.. רק לא לנשוך, חס וחלילה.. אתה נאנח אי שם מעליי.. אני מחייכת תוך כדי, נהנית מהעובדה שאתה מתענג על מגעי.. על לשוני.. עליי..
בעדינות עוזבת אותו שם, פי מטפס חזרה במעלה גופך בעודי נשכבת מעליך.. שוב סופגים את חום הגוף אחד של השנייה.. אתה חובק אותי בידיך.. מתהפכים.. אתה למעלה שוב.. מסיט רגל אחת הצידה..
אני מרגישה אותך.. קשה.. בין בטני לבטנך.. מרגישה את אשכיך המונחים עליי.. מתגרים בי... אל תפסיק רד קצת למטה תיכנס אליי תחדור אליי בכל הכוח!
כאילו מחשבתי הגיעה אליך דרך נשימותנו המעורבבות, אתה יורד מספר סנטימטרים...
אתה פוקח את עיניך.. מבטים ננעלים.. אתה כאילו מבקש אישור. אני כאילו נותנת אותו. אתה נכנס.. בעדינות בהתחלה ואז כבר לא כל כך.. קצב אחיד.. שנינו זזים.. מיוזעים... בריזה קרה שוב פורצת פנימה ממלאת את ריאותנו באנרגיות מחודשות.. אני אוחזת אותך בחוזקה.. שורטת את גבך.. אני רוצה להתהפך! מתנועות ידיי אתה מבין.. מתהפכים.. אתה עדיין בתוכי.. חום גופך פולש אל גופי.. אני קובעת קצב אחר. קצב שלי. אתה אוחז את מאתניי, מנסה להתאים.. חופן את שדיי בידיך בשנית.. קדימה.. אחורה... מהר.. יותר מהר.. יותר מהר.. יותר מהר יותר מהר... אני מרגישה אותך כאילו גדל עוד בתוכי.. התכווצויות לא רצוניות שוב.. הפעם לא רק שלי.. ראשי סחרחר מעודף החמצן המגיע בעקבות הנשימה הכבדה לאורך כל כך הרבה זמן.. אתה פולט זעקה מעורבלת עם צחוק דוב שכזה... ידיך טופחות על אחוריי..
זהו.. נגמר..
אני רוכנת קדימה, עוד כמה נשיקות כאלה של סוף..
אל תזוז.
עוד לא.
תן לי רק להיאחז ברגעים האחרונים של הסחרחורת.

ולא אני לא מדברת על הסוני.

יש לי ידיד. לפני כמה חודשים עשיתי להורים שלי הפתעה. החלפתי להם מערכת סאונד באוטו. זה עלה איזה 2000 ש"ח. באותו רגע הכרטיס שלי לא עבר, אז הוא הלווה לי את הכסף.

לא יכולתי להחזיר לו עד החודש.

עכשיו קניתי מחשב, לפני שהחזרתי לו את הכסף שהתכוונתי להחזיר לו אחרי המשכורת בכל מקרה.

הוא מסנן את כל העולם כבר שבועיים, אז לא הצלחתי לתפוס אותו. נודע לי דרך חברה משותפת שהוא "כועס" כי קודם קניתי את המחשב.

אם הוא היה עונה לי, הוא היה יודע למה. (זו היתה קומבינה עם האגיס ואח שלו, בשביל החזרי מע"מ.. הם שניהם עצמאים). הוא לא ענה. אז התקשרתי שוב והשארתי לו הודעה. גם שלחתי לו SMS, שאני כבר שבועיים מנסה לתפוס אותו בשביל לתת לו צ'ק רק שהוא לא עונה.

הוא לא חזר אלי, ולא החזיר לי SMS.

היתה כבר פעם שהוא כעס וסינן והיה "ריב" והוא הפסיק לדבר איתי, אבל זה נפתר.

או לפחות כך חשבתי.

אז לי נמאס.

העברתי לחברה המשותפת את הצ'ק המדובר, שתיתן לו, ושלחתי לו היום עוד SMS - "הצ'ק שרציתי לתת לך לפני שבועיים, נמצא אצלה. see you around".

אם הוא רוצה אותי - הוא יודע איפה למצוא אותי. לי נמאס לרדוף אחריו. נמאס לי מהמשחקים.

אתה כועס? תדבר.

ואגב... הוא גם לא יכול לצפות ממני לא לעשות דברים שהוא בעצמו עושה יפה מאוד!! (קרי - היעלמויות)

אני מקווה שהוא בסדר (הוא הרי נעלם מסיבה מסויימת).

מעבר לזה - have a nice life. you know my number.

שונאת משחקים בכלל... שונאת משחקי שתיקה בפרט (ליידי, מתקשר קצת אל אחד הפוסטים שלך...)

אני מריצה לי את האנטיוירוס החביב עליי, ופתאום קולטת... יש המווווווון קבצים על המחשב!

הוא סופר וסופר וסופר...  ומגיע ל..... 300 אלף!

וואי וואי...

זה מלאן!