מתי בפעם האחרונה הסתכלת על עצמך במראה?
לא זוכרת. מזמן
למה?
לא יודעת. לא אוהבת.
את גם לא מצטלמת יותר...
אני לא מצטלמת בכלל.
למה?
לא אוהבת. כמו מראות.
את לא אוהבת את עצמך?
אוהבת את עצמי. לא אוהבת את איך שאני נראית.
איך את יכולה להגיד שאת אוהבת את עצמך אם את לא אוהבת חלק כל כך גדול ממך?
אוהבת את מי שאני. לא קשור לאיך שאני נראית.
בטח שזה קשור.
מה פתאום?
זה תמיד קשור. הרי רושם ראשוני זה תמיד מראה.
אני כבר מזמן לא צריכה לעשות עלי רושם ראשוני. כשאני חושבת על זה, אני לא צריכה לעשות רושם על אף אחד.
ברור שכן. כל פעם שאת פוגשת אנשים. אבל את מפחידה אותם.
ברור. כי אז הם יברחו.
למה את רוצה שיברחו?
כי לא רוצה שייכנסו. לא רוצה שייראו. לא רוצה שישתמשו בזה נגדי.
למה את חושבת שמישהו ישתמש בזה נגדך?
הרבה למה אתה שואל... כי הם יכולים.
מי זה הם?
הם. אתה יודע. הם.
עדיין שבור לך הלב?
לא. אבל הוא מתחבא. מפחד. אז מי שכבר בפנים - בפנים. לא רוצה להכניס אנשים חדשים.
זה לא פתרון
ברור שכן. זה הפתרון הכי טוב שאני יכולה לחשוב עליו.
אבל את גם לא מכניסה אנשים שכבר היו שם.
אפשר לחשוב שזה חסר להם...
ברור שזה חסר להם. הם אוהבים אותך
לא. יש דברים שצריך להפסיק לחלוק. יש דברים שצריך להפסיק לספר. יש דברים שצריכים להתחיל להישאר רק איתי.
למה?
כי הם שלי. והם לא היו צריכים לצאת החוצה מלכתחילה.
אז למה הוצאת אותם פעם?
כי לא ידעתי איך להתמודד איתם בפנים. אז הוצאתי החוצה.
עכשיו יודעת?
לא יודעת, אבל מעדיפה כבר לשמור בפנים. שאף אחד לא ישפוט. שאף אחד לא יטיל ספק. שאף אחד לא יגיד לי שאני טועה.
אבל לפעמים טועים.
אז מה. זה לא אומר שאני צריכה לשמוע את זה. זה לא אומר שאני רוצה שישימו לי את זה מול הפרצוף.
אבל צריך את זה.. כדי לדעת לא לטעות שוב.
ואתה? אתה טועה לפעמים?
אני טועה כל הזמן.
אם אתה יודע שאתה טועה, למה אתה ממשיך לחזור על הטעויות שלך?
כי אני נהנה מהטעויות האלה.
הבנתי אותך.
אני שמח שהבנת.
מתי בפעם האחרונה הסתכלת במראה?
לא יודע. לא זוכר.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
