נכנס למקלחת עם כל הציוד הנלווה, זאת אומרת, מגבת, כלי רחצה, וכמובן, כפכפים. עד מתי כפכפים?!
בפנים רואה כבר שלוש מגבות תלויות, "נוב", "כתפיים" ו"אקזוטי".
"בוקר טוב", מברך את הרוחצים במקלחת. "בוקר אור", בוקר נוב!", "מוקדם מידי", כל אחד מגיב בדרכו שלו. אני נכנס למקלחת הפינתית הקבועה שלי, אני חושב שלכל אחד יש תא שהוא מעדיף יותר. "תא", איזה מחיצה כזאת מוזרה.
בכול מקרה, מתחילים להתקלח, אז דבר ראשון, כמובן, מתחיל תהליך כיוון המים לטמפ' הנכונה. קצת ימינה, קצת שמאלה, עוד הרבה ימינה, קצת פחות שמאלה. ועכשיו את שני הברזים ביחד. "אווץ'!", יותר מידי כנראה. "חה! חתול, אתה ממש טיפש!", אומר נוב, בזמן שאני קופץ מחוץ למים בזעקה. "צודק", אומר ומעביר את המים להכי קרים שאפשר. "ולך ממש קר", מחזיר לו. "לא נכון", הוא אומר. "כן נכון", אני משיב ומכוון את הדוש לכיוונו. "היי! זה קר!", צועק מר נוב. אנחנו צוחקים קצת וממשיכים במקלחת הרגילה.
"שמתם לב שאם שרים שיר שמח במנגינה עצובה הוא נשמע עצוב, ולהפך?", כתפיים מפנה את תשומת ליבנו לעניין. "מה זאת אומרת?", אנחנו דורשים הסבר. והדגמה, כמובן הדגמה. "הנה לדוגמא השיר של פורים; 'אני פורים, אני פורים שמח ומבדח'", הוא שר את זה בקצב של "אני הולך לבכות לך תהיה חזק למעלה", של אביב גפן. כמובן, שהוא שר את השיר של אביב גפן בסגנון של אני פורים. "הולי שיט! אתה ממש צודק!", אנחנו מתחילים לשיר שירים שונים, בקצבים שונים. ובעיקר צוחקים.
"כתפיים, כמה זמן היית שם?", שואל אותו שאלה בקשר למקום הקודם שהוא היה מוצב בו. "שנה וחצי", התחלנו לדבר על תפקידים קודמים, ומהלך המסלול. "כן, אז אחרי זה עברתי לנחל, זאת אומרת חזרתי-...אה, הוא משתין עלייך...".
"מה?", אני לא מבין. "נוב!", אני מסתכל ורואה את נוב עומד לצידי ופשוט משתין לי על הרגל.
"נוב! חתיכת כסיל חסר חוליות עמוד השידרה", מה שנכון כי יש לו פריצת דיסק, "אבל כבר הסתבנתי!", החוק אומר שאסור להשתין על מישהו אחרי שהוא הסתבן. כמובן שזה גרר מלחמת שתן רצינית במקלחת, איכשהו, כולם משתינים על כולם. "אתם פשוט דוחים", אומר הבחור בן ה-23. "או! שלום לך!", כמובן שלא ממש חיכינו שהוא יוריד את המכנסיים, כי זה לא כיף להשפריץ על מישהו כשהוא עירום. אז כן, השפרצנו עליו מים חמים, קרים, ובעיקר סבון. אבל גם ככה הוא נכנס להתקלח, אז זה היה רק עניין של עצבים רגעיים.
אחרי שנרגענו קצת, מענייני המים, השתן והפלוצים- כן, להפליץ במקלחת זה נורא מצחיק- החלטנו להתעסק בעניינים החשובים באמת. "אור או נופר?",, שואל אקזוטי. "אור", מחליט פה אחד, הבחור בן 23, ומצטרף אליו כתפיים. "אור או נועה?", השאלות נהיות קשות יותר. אך אנחנו מחליטים נועה. "נועה או גל?", קשה יותר. הדעות חלוקות. כולנו מסכימים בסופו של דבר, שצריך לקנות יותר עוגות לבסיס.
"טוב, יש לי לו"ז", אני מכריז בקול גדול. "מה? יש לך לול?", שואל כתפיים. "כן, יש לי לול", אני מסכים איתו. "אז אני הולך לטפל בתרנגולות", "מה? אתה הולך לטפל ברגליות?", שואל נוב. "כן, אני הולך לטפל ברגליות", לא טורח להתווכח. "למה שתטפל ברגליות?", שואל הבחור בן 23.
'אין טעם', אני חושב לעצמי בראש. כמו תמיד, הוויכוח הזה סופו ידוע מראש, ואם אתה לא יכול לנצח אותם- תקפיא אותם.
שוב, אני פונה לדרך מחוץ למקלחת ומוריד את הברז של המים החמים.
"אההההההה", נשמעות הצעקות מהמקלחת, ערבות לאוזניי.
עוד מקלחת מעולה.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
