אני קשורה, שוכבת על הגב. זרועות מעל הראש, פס עבה של בד מצמיד אותי ללוח עץ, כרוך סביב האגן בגובה הטבור, הרגליים שלי בפישוק רחב, שוק קשורה לירך ובקרסוליים זוג רצועות עור כאלו, כמו אזיק לכל רגל, וטבעות כסף שמחוברות להן. אני על במה עגולה ומסביב קהל של גברים. העיניים שלי מכוסות בבד שחור. הגבר שלנו מסתובב על הבמה ויש לו מין שוט כזה, לא מאלו שיש להם זנבות בקצה אלא ריבוע קטן וגמיש.
את קצת יותר חופשיה ממני, לא קשורה לשום דבר ויכולה לנוע ברחבי הבמה, אבל את לא תעשי את זה כי את צייתנית. את בין הרגליים שלי, יושבת על כפות הרגליים שלך עם הידיים על הירכיים. מחכה להזנקה. ההוראות שכל אחת מאיתנו קבלה ממנו היו ברורות:
את תיענשי אם לא תצליחי לגרום לי לגמור, יש לך שלוש שעות לעשות את זה.
אני אענש אם אגמור.
והעונש... מי מאיתנו שלא תעמוד בהוראה שקבלה, תהיה הצעצוע של כל הגברים שהימרו נגדה.
את מתחילה בלקים ארוכים ואיטיים עם כל בסיס הלשון הרטובה והמשגעת הזו שלך מלמטה עד הדגדגן שלי. את יודעת שזה כלשעצמו יכול לגמר אותי. כבר הצלחת לעשות את זה בעבר עם קצת התמדה באותה תנועה בדיוק, שאת יודעת שמחרפנת אותי, כי היא נותנת ולא נותנת לי את מה שאני צריכה. אני רוצה להתפתל ולא יכולה, אני מקובעת, אז אני נושכת את השפה התחתונה שלי.
הוא חג סביבנו ומידי פעם בלי שאני מוכנה לזה הוא מצליף בשדיים שלי ואני גונחת בחוסר אונים. הוא קצת בצד שלך.
הוא מושך לך את הראש אחורה מהקוקו שלך כשאני נראית שאני כבר ממש קרובה ופוקד עלייך לחכות, "ארצה" הוא אומר לך ואת נצמדת לרצפה כמו כלבה טובה. הוא מסתובב סביבי, אני שומעת את הצעדים שלו, הוא נותן לי כמה שניות להדביק את הנשימה. אני מרגישה את הלב פועם כמו משוגע בדגדגן שלי ואני כל כך רטובה ומטפטפת. בלי שום הכנה מראש הוא מצליף בדגדגן שלי עם השוט, ואז מפליק לי עם היד הגדולה שלו בין הרגליים והרעש של הרטיבות שלי איכשהו עושה אותי עוד יותר חרמנית.
}} תחשבו על זה בנתיים, אני חייבת לזוז. אבל אני אסיים לכתוב את הפנטזיה הזו, שלא נותנת לי מנוח בלילות האחרונים... {{
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
