ובכן, בפוסט הקודם קראתם על הטיזרית שבי, השדה האכזרית שמתמרנת גברים חרמנים ונרקיסיסטיים לעשות כרצונה.
הפעם, עפ"י המשכו המרתק של הסיפור, אני זו שמתמרנים, בי מתגרים עד כאב.
אני לא יכולה לומר שלא נהנתי מהמעמד "חסר האונים" בו הייתי אותו ערב. כבר אמרתי קודם, בהמון פוסטים אחרים - אני אוהבת להיות נשלטת. אתם בטח יודעים למה אני מתכוונת.. סאדו מאזו. אז נכון שהצדדים הרכים ביותר של סאדו מאזו אפילו לא דומים למה שהיה בחדר ההוא, אבל הקונספט הכללי הותיר אותי בידיו ולרצונותיו של אותו נרקיס, להזכירכם. טוב, מספיק מסביב, ניגש לעניין.
כשהבין נרקיס כי גופי מופקד בידיו, הוא חייך חיוך שטוף זימה. יכלתי לתאר לעצמי אילו תמונות ורעיונות עוברים לו בראש, וחששות צמררו את גופי. שאלות רבות עלו במוחי, והעובדה שלא אקבל עליהן תשובות רק העצימה את הפחד. מה הוא ירצה שאעשה? האם יבקש את בתוליי? כי את זה לא אתן לו לעולם. וכמה זמן זה יימשך? חברותיי בודאי כבר דואגות לי. אני אפילו לא מכירה
אותו.. יכול להיות שהוא איזה סוטה עם רעיונות מלוכלכים במיוחד בראשו. מה בכלל נכנסתי איתו למיטה, ואיך אני יוצאת מכל המצב הזה?!
"תפסיקי להראות כל כך מודאגת", קטע קולו את מחשבותיי, "אני מבטיח לך שלא אפגע בך. רק אשחק בך קצת, בדיוק כמו ששחקת בי. אני מבטיח לך שתהני, ואם לא, את תמיד יכולה לסגת ולסרב. את לא באמת מפקירה את עצמך בידיי, זה רק משחק. בסדר?". קולו הפך רך ואבהי, והיה נשמע שהוא מבין בעניין. חייכתי והנהנתי בהסכמה. נרגעתי, אני בידיים טובות.
מיד הוא חייך אליי בחזרה ולקח את החולצה שפשטתי קודם לכן. הוא קשר אותה סביב עיניי ובחולצתו קשר את ידיי מאחורי עורפי. על אף הגבלת ידיי, הרגשתי משוחררת וחופשייה כי הוא השרה בי תחושת בטחון נעימה. ידעתי שגם אם לא הייתי מפסידה, הייתי שמחה להפקיר את גופי בידיו המנוסות.
המתנתי בציפייה למה שיתרחש בעוד שניות ספורות.
"זכרי, אם משהו עובר את קצה גבולותייך, ציוץ ואני עוצר."
"כן כן, אני זוכרת." הרגשתי שעליי להודות לו על ההתחשבות הרבה, אז הוספתי תודה. הוא ענה שאת התודות אשאיר לאחר כך, והרגשתי את החיוך בקולו. חייכתי חזרה.
ראשית הרגשתי אותו רוכן מעליי. הוא נשאר כך כמה שניות, נותן לי לחכות ולצפות לו. כבר השתוקקתי לטיפול המסור שלו.
פתאום הרגשתי את חום שפתיו קרוב לשפתיי. הוא מתגרה בי, חשבתי לעצמי. הרמתי את ראשי לנשיקה, החלטתי לשתף פעולה עם המשחק שלו. הוא עצר אותי בידו ופקד עליי לא לזוז. ואז, אחרי כמה שניות, הלשון שלו החלה ללקק את שפתיי. משפה התחתונה, לכל אורכה, הוא עלה לשפה העליונה וקינח בנשיכה קלה. ואז החדיר את הלשון המתוקה שלו בין שפתיי ונשק לי נשיקה עדינה. פתחתי את שפתיי לנשיקה צרפתית, שולחת את לשוני אל פיו. הוא ברח לי במהרה וציחקק. אכזבה אחזה בי, רציתי להרגיש את הלשון שלו מתערבלת עם שלי שוב.
משם הוא עשה את מסלולו אל תנוך אוזני בנשיקות מרוחקות מאד. כמעט ולא הרגשתי את רטיבות שפתיו. כשהגיע לתנוך אוזני, נשך אותו קלות ולבסוף מצץ אותו. גרגרתי למעשים המחממים שלו, רציתי לטרוף אותו אבל ידיי היו קשורות והיה עליי לציית לפקודה. הוא נשף אל תוך אוזני ועברה בגופי צמרמורת נעימה. ואז הוא לחש לי לאוזן "אני יודע שאת אוהבת את זה, שדה קטנה, את אוהבת את המשחק הזה. כשאסיים איתך, תתחנני שאתן לך לגמור. תזכרי שאמרתי את זה?" חייכתי בערמומיות. כמובן שאני רוצה להגיע לאורגזמה המיוחלת, אבל לעולם לא אתחנן בשבילה. לא, האגו שלי גבוה מידי. "אזכור, ברור שאזכור, כי כשתפסיד במשחק הקטן שלנו, אשמח מאד להתרברב בניצחוני!" נהנתי לעצבן אותו, כי התגובות שלו רק גירו אותי יותר. "אני מבין", הוא לחש עמוק לתוך אוזני, "רק אל תסמכי על זה יותר מידי.." ובדיוק כשסיים את המשפט, טרף את הצוואר שלי. הוא נשך אותו, וליקק, ומצץ בכזו תשוקה, בפראות מטריפה. התנשמתי והתנשפתי, נשכתי את השפה התחתונה בעונג. הוא ידע בדיוק על איזה כפתורים ללחוץ וכיצד להפעיל אותי.
משם הוא החליק לעצם הבריח שלי עם לשון חמה. את דרכו לפטמות הקשות שלי הוא עשה בנשיקות עדינות, מידי פעם עוצר בנקודה מסויימת וטורף אותה בצורה הכל כך אופיינית לו. כשהגיע לפטמות הורודות והקטנות שלי, הוסיף את כף ידו. את האחת מולל בין אצבעותיו ולעיתים משך, כאשר השניה נמצצת וננשכת בין שיניו, סוחטת ממני אנקת כאב ועונג כאחת. ושוב הוא עשה זאת, אך הפעם משך אותה עם אצבעותיו. שוב גנחתי מכאב אך התגרתי ממנו אפילו יותר. לריכוך המקום שאני מתארת לעצמי האדים, ליקק עיגול סביב הפטמה וגלש לשניה בנשיקות.
המסלול האיטי שלו הטריף אותי. הרטיבות בתחתוני החוטיני השחורים גברה מרגע לרגע, וכבר הרגשתי אותה מטפטפת במורד ירכיי.
זו הייתה הפעם הראשונה שחוויתי את המשחק הזה, והעובדה שפנטזתי עליו כל כך הרבה לפני רק הפכה אותו למהנה יותר. כמעט ולא התאפקתי, רציתי את המשחק עכשיו, ומהר! אבל הבנתי היטב כי המשחק עצמו כרוך באיטיות שבו, ובסופו של דבר, רק אשמח על ההזדחלות של נרקיס. הרהוריי נקטעו כשהרגשתי את הלשון שלו ממשיכה במסלולה.
היא לא אחרה להגיע לפופיק הקטן שלי. הוא נשק לו ברכות. על הנשיקה הרגשתי גם את חיוכו השובב שגרם לי לצחוק. גם הוא צחק והמשיך את דרכו. בשביל עקום הוא הגיע לקו הבקיני שלי, שהיה נמוך במיוחד. קרוב ממש, בדיוק בנקודה העדינה שמעל. באצבעותיו הנמיך את תחתוני החוטיני השחורות והעביר את הלשון שלו לכל אורכו של הקו הישר. התנוענתי בחוסר נוחות, המגע הדקיק של לשונו דיגדג אותי והרטיט את גופי. הוא חזר על הקו המחרמן הזה כמה פעמים עד שהתרגלתי למסלול. הגוף שלי כבר לא רטט, אלא נדרך ונחשק למגע לשונו. פתאום מצאתי את עצמי נאנחת לשרטוט הזה במקום מצחקקת בעצבנות. הופתעתי מהשינוי שעשה בי וכשהמשיך את מסעו מטה הרגשתי חיסרון רב בקו הבקיני. לא רציתי שיפסיק.
הוא הסיר את התחתונים ממני וקרב לאפי. בהתחלה נרתעתי מהן, נענתי בראשי בעצבנות וכיווצתי גבות בכעס. הוא לא וויתר והשאיר אותן תלויות מעליי באדישות. לבסוף הבנתי שלא נתקדם לשום מקום אם לא אעשה זאת. הייתי כל כך מחורמנת ומגורה שעזבתי את המחשבות הקדומות שלי וקרבתי את אפי לפיסת הבד הלחה שמעליי. הרחתי, הריח לא נורא כל כך. לא נורא בכלל. אפילו נהנתי להריח עד כמה הוא הצליח להרטיב אותי.
"ילדה טובה" הוא אמר לי והופתעתי לגלות כמה שמחה אני. רציתי שיתגאה בי ויאהב אותי, שמחתי לשמוע שהוא מרוצה ממני. חייכתי אליו בסיפוק והודיתי לו.
את מסעו הוא המשיך כבר מנקודה אחרת - כפות רגליי. כשהרגשתי לפתע את שפתיו נושקות לקודקוד הבהן שלי, הסטתי מיד את רגלי משם והצטמררתי עמוקות בגועל. לא, חשבתי לעצמי, ברגליים הוא לא נוגע. עד כאן. נולדתי לשנוא כפות רגליים, במיוחד את שלי, ואת זה לא יצליח לשנות בחיים!
בקלות הוא תפס את כף רגלי ושיתק אותה לחלוטין למזרן. המשכתי להלחם בו אבל כוחו היה כפול משלי. לא הסכמתי לוותר ואספתי את כל הכוחות שאפילו לא חלמתי שיהיו לי, אבל גם אלו היו לשווא. היא פשוט רותקה למזרן כדבוקה אליו. התעצבנתי ונשפתי בכעס.
"תרגעי!", הוא הרים את קולו עליי, "בחיים לא אחלום לגעת ברגליים שלך, משוגעת קטנה!"
שתקתי. גם הוא. אחרי כמה שניות הוא החזיר את קולו הרגיל ושאל ברכות אם אני יודעת למה זה.
"כמובן", עניתי בבטחה, "בגלל שאני לא מוכנה שתעשה זאת!"
הוא התקרב לפלג גופי העליון ואחז פטמה בין שתי אצבעותיו. "למה?"
הפעם הססתי קצת לפני שעניתי... "כי... אני לא אוהבת את זה?" נשמע טון שואל בתשובתי.
הפטמה הסתובבה בין אצבעותיו וצרחת הכאב שלי פלחה את השקט ששרר בחדר.
"איקס מתוקה, עדיין לא הבנת את החוקים? אני הוא השולט, וכך זה נשאר עד להודעה חדשה. והעובדה שאין לך ניסיון בעניין, לא פוטרת אותך מחשיבה קצת מעבר למה שנדמה לך. השולט לעולם לא ינשק את כפות רגליו של הנשלט! נכון?!" הוא נשמע קצת כועס ומאוכזב, והרגשתי רע מאד על שאכזבתיו. התעצבנתי על עצמי, איך לא חשבתי על כך לבד?
"אתה צודק נרקיס, אני כל כך מצטערת... באמת... א-אני ל-לא יודעת מה נ-ככ-נס בי..." לא האמנתי שגמגמתי. השליטה שלו ממש עבדה עליי ואפילו הכניסה אותי ללחץ. התקשתי להבין מדוע אני מרגישה כל כך רע שלא ידעתי את התשובה הנכונה. הכישוף שלו היה מהיר ועוצמתי עליי.
"זה בסדר, טיפשונת, הנקמה תבוא מיד". נקמה? חששתי וניסיתי עמוקות להבין למה בדיוק התכוון. הלשון שלו, משתוקקת להמשיך, הפסיקה אותי באמצע. והפעם באמת לא הצלחתי להתרכז...
במעלה רגליי טיילה לה לשון סוררת וחצופה. תחילה עשתה מסלול תמים לחלוטין, אך לפתע פנתה לירכיים הפנימיות שלי ללא התראה קודמת. הרגשתי את אצבעות ידיי מתהדקות על חולצתו של נרקיס בצפייה ועצבנות. מגרוני נפלטה אנחה חנוקה והנשימות שלי הפכו מהירות ורדודות. כשהבחין נרקיס בתגובותיי, עשה את דרכו לאיבר מיני רק איטית יותר מקודם. הוא נהנה כל כך לראות אותי משתגעת תחת לשונו החלקה.
נזכרתי במשחק שלנו וברצון העז שלי לנצח בו, והבנתי שעליי להשתלט על עצמי מהר מאד! אם לא אצליח להתאפק ולשמור את החרמנות שלי בפנים, הוא ינצח במשחק והתבוסה הגדולה והמבישה תהיה שלי. הגעתי לכאן במטרה, הזכרתי לעצמי, להוריד את האף הגבוה שלו מהעננים! הייתי נחושה בדעתי וכוחותיי שבו אליי. מוטיבציה לשמור על אדישות עטפה אותי...
...עד שהלשון שלו לקקה את השפתיים החיצוניות שלי למעלה ולמטה. ממש לאט, וממש בעדינות. אחרי שהרטיב אותן, נשף עליהן וגרם לכל גופי להצטמרר. רעדתי מתשוקה, שכחתי את שמי ואת ההצהרות הקודמות. הרגשתי איך גופי בוגד בי ונדחק ללשונו מעלה. האגן שלי הורם אל עבר שפתיו בתחנונים. וכמה שהתרגזתי על עצמי, לא הצלחתי להדביק את ישבני למזרן. ככל שרציתי יותר לכבות את הרטיבות והתשוקה, כך היא רק גברה עליי וגדלה בתוכי.
אחרי שסיים לצחוק על תנועות האגן המתחנן שלי, הוא חזר לשביל המזדיין שלו. כבר כמעט שנאתי אותו על כמה שמתח אותי. עוד כמה רגעים, והייתי קורעת את חולצתו ומדביקה את הפרצוף התחמן שלו צמוד בין רגליי.
בתאווה טרפה הלשון שלו את הדגדגן שלי... הצליפה בו, רקדה עימו ולשה אותו הלוך ושוב. שפתיו מצצו אותו ונשקו לו שוב ושוב. גנחתי בקול רם, כמעט צועקת מתענוג. המתנתי למגע שלו זמן רב כל כך, והוא הפך לבעל ערך עצום. דחפתי את אגני כנגד שפתיו והתנשפתי במהירות. הרגשתי איך הלב שלי מאיץ ומאיים לצאת מהחזה שלי, לפרוץ את דרכו החוצה. העיניים שלי התגלגלו תחת חולצתי והלשון לקקה שוב ושוב את השפתיים.
בבת אחת הוא הפסיק. האוויר נגמר לי באמצע הגניחה והאגן נפל למטה באכזבה. נשכתי את שפתיי.
אסור לי להגיד את זה...
אסור לי להגיד את זה...
אסור לי להגיד את זה...
"בבקשה נרקיס, אני רוצה לגמור!"
שוב בגד בי גופי ושמעתי את עצמי מתחננת בפניו! הוא צחק כל כך, נהנה לראות כמה מושפלת אני, מתענג על ההפסד הגדול שלי.
"אני מתחננת", שמעתי את עצמי אומרת, "אני רוצה לגמור.. א-א-ני מתחננ-נ-ת..." גמגמתי שוב, מתנשפת ונעה בחוסר נוחות.
"טוב, טוב, חתולה מיוחמת, הנה זה מגיע!" אמר שניה לפני שצלל לתוכי שוב. חתולה מיוחמת.. מילותיו הדהדו בראשי... התחרמנתי רק מהזלזול שהיה בקולו, מהנצחון שלו, מההשפלה הגדולה שלי. חתולה מיוחמת... חתולה מיוחמת..
ושוב רקדה הלשון שלו עם הדגדגן הנפוח שלי, מעסה אותו ללא כל בושה או מעצור אחרי שכבר ניצחה. לא היו גבולות, לא הייתה איטיות והאיפוק של נרקיס אבד מזמן. הוא הזיז את לשונו מהר ובחוזקה, מפיק ממני גניחות שלא שמעתי בחיי. לא דמיינתי את עצמי צועקת ככה בחדר של מלון. התקשתי להאמין שזו אני שצורחת כך.
הלשון שלו החליקה בלי בעיות לפתח הכוס שלי, שהיה רטוב עוד מהנשיקה הראשונה שלנו. הוא הכניס אותה עמוק פנימה והניע במעגלים. שוב התנשפתי והתנשמתי במהרה, לא מסוגלת להוציא הגה מפי, מרוכזת לחלוטין בתנועות המשגעות הללו. הוא יצא משם ופנה חזרה לדגדגן, ואת מקומה של הלשון תפסו שתי אצבעות גסות. הן בדיוק מה שנזדקקתי לו באותו רגע.
האגן שלי נלחץ כנגדן, מתאמץ להכניס אותן עמוק יותר. הוא הוציא והכניס אותן, מהר ולאט, לאט ומהר. הוא הוציא אותן סניטמטר אחר סנטימטר, ואז החדיר אותן לתוכי ללא רחמים. צעקתי מעונג, אני לא מצליחה לתאר לכם איך הרגשתי.. אם היו שואלים לשמי או את גילי לא הייתי יודעת מה לענות.
לאט לאט נבנתה האורגזמה הגדולה בתוכי. נרקיס הרגיש זאת מיד ולחץ עם שתי אצבעותיו על הנקודה המחוספסת בתוכי. צעקתי כששרירי התכווצו על אצבעותיו, מחזיקים אותן עמוק בתוכי ולא מרשים להן להרפות עד שארגע. האגן שלי המשיך לנוע מעט תחת אצבעותיו בתנועות מונוטוניות וחלשות.
לבסוף נרגע גופי. הנשימות אט אט חזרו להרגלן, שמי חזר לזכרוני והייתי פרוסה על המיטה כאילו סחטו ממני את כל כוחותיי. הרגשתי את כח המשיכה שואב אותי אליו, הייתי עייפה ותשושה.
נרקיס הסיר את חולצתי מעיניי והתיר את הקשר מידיי. נשמתי לרווחה ולטפתי את פרקי הידיים.
הסתכלתי עמוק אל תוך עיניו, חייכתי אליו והודיתי לו כמו הילדה הטובה שלו.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
