פנטזיות ארוטיות וסיפורי סקס -

הרי בפניכם הפנטזיה החדשה, נראה לי שהיא קצת שונה מהאחרות..

בכל אופן, תקבעו בעצמכם.

משהו חשוב מאד שאני רוצה להוסיף הוא, שהפנטזיה הזו נכתבה בהשראה מלאה מהפוסט הזה בבלוג של סווידרי. רק כי הוא תותח עולם. :-) 

היא הייתה כל כך חסרת אונים, כה עדינה ושברירית, אני נשבע שלא יכלתי להתאפק.

זה היה בצהריי יום שישי. עברתי ליד דלפק הקבלה, כשלפתע שמעתי קול קטן, עדין ומתוק מתייפח מאחורי השולחן. הסתתרתי מאחורי קיר קטן ליד והצצתי על המתרחש - המזכירה הסקסית ששכרתי לפני חודש וחצי בערך אחזה עכשיו את הטלפון המשרדי רועדת, דמעות נוזלות מעיניה הכחולות ושפתייה נפוחות מהבכי. היא מלמלה כמה מילים לא מובנות, אך בכל זאת הצלחתי לקלוט קצת מהסיפור שכפי הנראה סיפרה לחברה מצידה השני של השפורפרת -

שנה לפני אותו יום, פחות או יותר, היא וחבר שלה נשאו זה לזו. הוריה שנאו אותו ולא קיבלו אותו למשפחה, הם איימו עליה שאם תתחתן איתו היא אינה נחשבת כבתם יותר, בעיניהם היא מחוקה. בהימור גדול ומתוך הרגשה שהאהבה הזו תשאר לנצח, בסופו של דבר הם נישאו זה לזו. הוריה עמדו מאחורי דבריהם ושכחו מבתם. הם לא השיבו להודעות שהשאירה להם, לא ענו לטלפונים ממנה וכשהגיעה עד סף דלתם בשביל ליישב את הויכוח הטפשי נטרקה לה הדלת בפרצוף בקול גדול. הם קיימו את הבטחתם ומחקו אותה.

חודשיים אחרי יום החתונה היא תפסה את בעלה הטרי מזיין איזה חברה ישנה שלה על המיטה שלהם בביתם המשותף. היא זרקה אותו מהדירה בבעיטה ואחרי חודש כואב של תהליכי גירושים הם נפרדו זה מזו לא בדיוק כידידים. מאז היא חיה בדירה המרופטת לבדה, מנסה בכל כוחותיה לעמוד בחובות הכלכליים ולפרנס את עצמה לבדה. הוריה לא מוכנים לשמוע ממנה והיא נותרה עם המצוקה הגדולה ללא עזרה מאף אחד.

פרץ הבכי באותו היום היה בעקבות שיחה מבעל הבית. הוא התלונן על העובדה שכבר שלושה חודשים הוא לא קבל ממנה את שכר הדירה וכעת הוא מאיים שאם לא יגיע אליו הסכום המלא עד שישי בערב הוא מעיף אותה לכל הרוחות. כאמור, היה זה בצהריי יום שישי. מסתבר שאותה חברה "טובה" עמה שוחחה בטלפון לא בדיוק הסכימה לעזור לה בטענה שזו הבעיה שלה ושהיא צריכה לשתות בעצמה את הדייסה שבשלה. עם כאלה חברות, חשבתי לעצמי, מי צריך אוייבים?

פניתי חזרה למשרד והתיישבתי על כסא המנהלים הענקי שלי. הבטתי בנוף הנשקף מהחלון הגדול שבחדרי המפואר. אני מרוויח בוכטות של כסף ומנהל חברה עצומה. יש לי כח ביד, עוצמה, אני חזק ובעל השפעה רבה. גבר במלוא מובן המילה. חשבתי על דניאל, המזכירה האומללה שמרוויחה פחות מהמנקה שלי וכעת שרויה בחובות עמוקות ובצרה גדולה. נזכרתי באיך שהיא נראתה, עם הדמעות הגדולות בעיניה הכחולות, האיפור השחור שנזל במורד לחייה, שפתיה האדומות מלאות ונפוחות ושערה הפחמי פרוע ומפוזר כשידה עוטפת את מצחה בדאגה. היא הייתה יפיפיה מהממת במצבה הטבעי, והבכי העלה את היופי שלה כמה דרגות למעלה. נזכרתי בכמות הכח שיש לי ובעוצמה הגדולה שבידיי והזין שלי הזדקר במחשבה מרושעת.

הרעיון שעלה במוחי היה רע ואפילו קצת מזעזע, אבל לא יכלתי שלא להתגרות רק מהמחשבה עליו.

"דניאל", קראתי לה דרך המכשיר, "הכנסי אליי למשרד" פקדתי עליה. לא הבנתי איך היה בי את האומץ והעוז לקרוא לה למשרדי כשהרעיון המלוכלך הזה נמצא בראשי. לא האמנתי שאני באמת הולך להציע לה את ההצעה המפוקפקת הזו.

נקישותיה בדלת קטעו אותי ממחשבותיי. הוריתי לה להכנס ובקשתי שתתיישב בכסא שמולי. העיניים שלה היו אדומות מבכי ושיערה נותר פרוע, אך יכלתי להבחין כי היא שטפה את פניה וניקתה את האיפור מהלחיים. אני מניח שהיא לא רצתה שאדע על המצוקה שלה. זו כנראה הסיבה לפרצוף המופתע שהיה לה כשאמרתי לה שאני יודע על הבעיות הכלכליות.

היא גמגמה קצת ואז שאלה "א.. אני.. אמ.. איך אתה יודע?", השבתי לה שבתור מנהל של חברה כל כך גדולה, אני חייב לדעת קצת מעבר על העובדים שלי בשביל לתחזק אותה באופן הטוב ביותר. הסברתי לה שבתור הבוס שלה אני מוכרח לעזור לה בשביל לעזור לחברה ולתפקוד שלה. היא נראתה מבולבלת.

"לעזור לי? במה? אני יכולה להסתדר לבד עם הבעיות שלי, תודה", כמובן, חשבתי לעצמי, בחורה שכזו לא תוותר על הגאווה שלה בקלות. הניתוק עם ההורים בשביל איזה ערס מטומטם, למשל, הוא דוגמא מצויינת. בסדר, הרגעתי את עצמי, לגיטימי. עם קצת כיפופים פה ושם, וכמה משפטים שילחיצו אותה ויכניסו אותה להתפכחות שמצבה רע מאד היא תהיה שלי.

"דניאל יקירתי," היא עקמה את פרצופה, "את שקועה עמוק בבוץ. חוב שכזה לא תצליחי לגייס עד היום בערב, גם אם תמכרי את נשמתך. וכמו שהבנתי, אם לא תשיגי אותו עד הערב את מפונה מהדירה, אני טועה?"

היא שתקה כמה דקות, ואז פלטה בעצבנות ש"אם הייתי צריכה את העזרה שלך, הייתי מבקשת."

"זה לא משנה עכשיו", אמרתי, "אני מציע לך את עזרתי ואני חושב שכדאי לך לקבל אותה. בואי נודה בזה, אין לך שום סיכוי להשיג סכום כזה של כסף אם זה לא תלוי בי. את עקשנית, אני יודע, אבל אולי תוותרי לרגע על הגאווה שלך ותזכי בדירה שלך בחזרה?" נראה שהמסתי קצת מההתנגדות שלה והיא החלה להסס.

"אתה רוצה לתת לי הלוואה? כי אני לא מוכנה לקחת ממך פרוטה פרט לשכר על עבודתי"

"אין לך מה לדאוג, הכסף שתקבלי ממני אכן יהיה שכר על עבודה שתעשי בשבילי." נתתי לה רמז דק למה שהולך לקרות במשרד הזה עוד כמה דקות.

"אתה מתכוון להעלאה במשכורת??", היא נראתה נלהבת, "אוה, כן! זה יהיה מצויין מר זלצמן, זה יהיה פשוט נהדר!" נו באמת, חשבתי לעצמי, כמה תמימה היא יכולה להיות? איך היא חושבת לעצמה שאתן לה העלאה כל כך גדולה על כמה שעות ספורות של עבודה עד הערב? לא עבר לה בראש כלל הרעיון שאני רוצה להרגיש את השפתיים שלה ננעלות על הזין שלי ואין לי בעיה לשלם על כך?!

"דניאל, מתוקה", היא הסיטה את מבטה ממני, "אני לא מתכוון להעלאה." אמרתי בקול נמוך וסמכותי. היא הסתכלה עליי בתמיהה וכווצה את גבותייה. חיכיתי שזה יפגע בה, ואכן, אחרי כמה שניות היא הבינה. היא התרוממה מהכסא בסערה ופיה נפער לרווחה. היא הרימה את גבותיה בהפתעה וקמצה את כפות ידיה לאגרופים שהוצמדו לגופה. היא נראתה נזעמת ולרגע חששתי מתגובתה.

"אתה מתכוון...", היא עצרה בעצמה, לא רוצה להגיד את זה בקול, "חצוף אחד, סוטה! אני מעדיפה למות מאשר לקבל את ההצעה שלך! אני מעדיפה לחיות ברחוב!" היא הפנתה את גבה אליי ויצאה בסערה מהמשרד.

בסדר, אמרתי לעצמי, אני לא ארדוף אחריה. בסדר. 

ידעתי שהיא תחזור.

והיא חזרה.  

או כן, היא ועוד איך חזרה...

המשך יבוא,

אולי אפילו היום בערב. ;-)

שלכם,

תאוונת שובבה ששוקלת לפרסם כאן תמונת הצצה קטנה של ישבנה.