פנטזיות ארוטיות וסיפורי סקס -

צהריים טובים יקיריי, מה שלומכם?

איך עבר עליכם סוף השבוע?

השתוללתם מספיק?

ראשית כל, הרשו לי לברך את הבלוג לקראת עשרת אלפים הכניסות שלו. בהחלט מעלה לי חיוך על השפתיים. :-)

שנית, בעניין הפנטזייה. ובכן, הובטחה פה שלישייה, אני יודעת. אך פתאום באמצע כתיבתה, עלה לי לראש רעיון מלוכלך אף יותר ושובב במיוחד, ולא יכלתי שלא להתפתות אליו ומיד להעלותו על כתב.

מילה שלי, ההנאה מובטחת.

מה הפעם?

מורה חרמן וחוצפן, שמחליט לבקר את אחת התלמידות שלו, שנעדרה כבר שבוע שלם.

ובכן, במקום להרוס לכם, כדאי שתקראו בעצמכם.

שיהיה לכם שבוע מהנה, גדוש בחרמנות ורטיבות,

תאווה שובבה כתמיד.

בתור מחנך הכיתה הייתה זו חובתי להתעניין ולהפגין את דאגתי לתלמידה הכי יפה בכיתת החינוך שלי. אוה, כמה שהיא יפה. עיניים ירוקות צלולות, שיער שחור וחלק, כשקצוותיו מגיעות עד קצה ישבנה הקטן. רגלייה דקיקות ובטנה שטוחה, ועל אף גילה הצעיר, שדייה גדולים ומלאים. פנייה כשל בובה תמימה ומלאכית, עם אף קטן וכפתורי, ושפתיים אדומות אדומות. בכל פעם שהיא נגשה לשוחח איתי, נאלצתי להתחבא מאחורי שולחן המורה, עם זקפה ענקית וכואבת במכנסיים. פנטזתי עלייה פעמים רבות כל כך, גומר כל פעם מחדש עם תמונתה בין רגליי, מוצצת את הזיין הנפוח שלי ומביטה בי מלמטה.

בכל אופן, הגיע היום החופשי שלי והחלטתי להשקיע את הבוקר היפיפה הזה בביקור אותה תלמידה. נכנסתי לאוטו, הפתק עם כתובתה מקופל היטב בכיס מכנסיי, התנעתי במהרה וכבר הייתי בדרכי.

מגיע לבניין קומות גבוה ומפואר. השומר בלובי מברך אותי לשלום ושואל לאן אני.

"משפחת גורדון", אני עונה לו בחיוך רחב על פניי. הוא מפנה אותי לקומה האחרונה, הפנטהאוז. 

במעלית מרגיש את הזיעה בכפות ידיי. מדמיין עצמי נכנס לחדרה, רק היא ואני. רואה אותנו ברוחי יושבים על מיטתה, היא לובשת פיג'מה קטנטנה ושיערה הארוך פזור, מלטף את שדייה הזקופים בחולצה הדקיקה. כמעט מרגיש באפי את הריח המעלף שלה, ריח של תמימות צעירה, טרייה.

דופק בדלת. כעבור מספר שניות פותחת אותה אישה מבוגרת לבושה סמרטוטים. כנראה עוזרת הבית.

"כן?" היא שואלת, אני מתעורר לפתע.

"א.. אהמ... עדי, היא בבית? עדי נמצאת?"

"מי אתה?", שיט, שכחתי להציג את עצמי.

"אני המחנך שלה, אמיר. נעים מאד", שולח חיוך שובה ומושיט יד חברותית.

"היא למעלה, דלת שלישית מימין", זורקת לעברי העוזרת המתוסכלת וחוזרת לנקות אבק מכל פינה.

העלייה במדרגות נראתה לי כה מייגעת, כלא נגמרת מושכת עוד ועוד את רגע הפגישה שלי עם התלמידה היפיפיה שלי.

שלישית מימין היא אמרה?

אני עובר במסדרון, סופר את הדלתות. אחת... שתיים... שלישית. רגע לפני שאני מקיש על הדלת, אני מבחין כי היא איננה סגורה וחריץ קטנטן מזמין אותי להציץ פנימה. אני מרגיש איך הזיעה על מצחי גוברת. שניה של היסוס חולפת על פניי, ואני דוחף את הדלת בעדינות קדימה ומרחיב את החריץ. מחפש את דמותה בחדר הגדול, וכשלבסוף אני מוצא אותה, ליבי מחסיר פעימה, עיניי נפקחות רחב ופי נפער.

על מיטתה הגדולה שכובה לה תלמידתי הקטנה, ברגליים פשוקות ועיניים עצומות. הגופייה הקצרה שלבשה הייתה מגולגלת סביב בית השחי שלה, כשידה הימינית צובטת את פטמתה הקטנה. שפתייה פעורות ובטנה החלקה עולה ויורדת בקצב מהיר. ידה השמאלית נמצאת בין רגלייה הפתוחות, נוגעת, מלטפת ומענגת את איברה הנוצץ והעירום.

התרחקתי מהדלת בהפתעה.

מה לעשות?! האם זה מוסרי להסתכל על התלמידה שלי מאוננת?? מה אם יתפסו אותי?? מה אם היא תבחין בי??

אנחה חלושה הפסיקה את הרהוריי. דחפתי במהרה את פניי לחריץ בשנית, מתבונן בה מתקרבת לשיא שלה. יכולתי בקלות לראות את אצבעותייה הדקיקות נעות במעגלים סביב הדגדגן הנפוח והאדום שלה. אגנה עלה וירד בקצב נשימותייה ונשיפותייה. עינייה לא נפקחו לרגע. היא הוסיפה אצבע נוספת למחול ומבין שפתייה המתוקות חמקו שוב ושוב אנחות חלושות וקטנות.

לפתע נעצרה בטנה, רגלייה נרעדו ואצבעותייה לא הפסיקו לנוע במהירות מסחררת על דגדגנה. היא נשכה את שפתה התחתונה במטרה להשתיק את גניחתה, כשלבסוף נרגעו אצבעותייה, אגנה נח בשקט על הסדין המלטף ונשימותייה נרגעו אט אט. חמקתי מחריץ ההצצה שלי במהירות מתוך הנחה שעוד כמה שניות היא תפקח את עינייה הצלולות ותגלה את המורה החרמן שלה מביט בה מאוננת.

המתנתי מחוץ לדלתה מספר דקות, נותן לה את הזמן להתלבש ולהתארגן, וגם, כמובן, בכדי להרגיע את זקפתי העצבנית. לאחר מכן, הקשתי פעמיים על דלתה הפרוצה מעט.

תשובתה עדיין מהדהדת בראשי, וכשאני נזכר בה, גופי נרטט ועוברות בי צמרמורות קרירות.

"זה בסדר, מציצן שכמוך. אתה יכול להכנס."