פנטזיות ארוטיות וסיפורי סקס -

כמובטח לכם, חלקה השלישי של הפנטזיה על המזכירה המשתרמטת שנקלעת לחובות כספיים (חלק א', חלק ב').

אך לפני כן, קבלו נא את התנצלותי הכנה על האיחור שבפרסום.

קרו הרבה דברים בזמן הזה, מקרים לא נעימים במיוחד, והייתי חייבת לעוף מפה למספר ימים.

אבל חזרתי.

התגעגעם? ;-)

הבטתי בה מזיזה כמה מסמכים על השולחן ואז מתיישבת על קצהו. משתהה, היא הביטה בי בעיניי הכלבלב שלה, מתחננת שאחוס עליה. כמובן שזה לא מה שקרה. עם כל הכבוד למצפון ולמוסר שלי, אני משלם המון כסף כדי שאני אהנה מזה, לא? כאשר היא הבינה שאני נחוש בדעתי לצפות בה נוגעת בעצמה, היא החלה לפשוק את רגלייה לאט לאט בביישנות בקשי מאמינה למתרחש. הלחיים שלה הפכו אדומות והאודם הזה המקסים התפשט עד החזה, עוטף את פטמותיה הקטנות של דניאל, שעמדו עכשיו במלוא הדרן.

דניאל נשכבה למצחה, תומכת את גבה במרפקי ידיה. היא עצמה את עינייה ויד אחת שלה לטפה את החזה ועסתה אותו בעדינות. היא אספה את פטמתה בין אגודל ידה לבין אמתה ומוללה אותה מספר שניות. ידה השניה התעסקה עם השד השני שלה, סוחטת אותו וצובטת פטמה קשה כאבן.

ניסיתי לראות עליה האם היא מתחילה להנות מזה או שאולי היא עדיין מובכת, ולא הצלחתי. מצד אחד הכוס שלה נצץ ברטיבות, היא נטפה! אך מצד שני, התנועות שלה היו ספקניות וניתן היה לראות כמה שהיא מתביישת בעצמה.

בעודי מהרהר על כך, היד של דניאל הספיקה לגלוש למטה ולמצוא את איבר מינה המגורה. הבעת פניה נראתה מופתעת, כנראה לגלות שהיא כל כך רטובה. היא לא ציפתה ובטח שלא חשבה שתהנה מכך או שהסיטואציה תחרמן אותה. היא לטפה באצבע קטנה ודקה את הדגדגן הנפוח שלה. היד השניה שלה עדיין מתעסקת בשדייה, כשידה האחרת נעה במעגלים על כפתורה הרגיש. שפתייה נפערו ואנחה חלושה ומבויישת חמקה החוצה. החזה שלה עלה וירד עם נשימותייה הכבדות.

אין בפי מילים לתאר לכם כמה סקסית ומושכת היא נראתה. עם היד בין רגלייה והראש שמוט אחורה, נוגעת בעצמה מולי כשפנייה סמוקות ושיערה השחור מפוזר על כתפייה החשופות. הבושה מהולה בעונג נפלא, הכל נראה על פרצופה. רק המחשבה על חוסר האונים שלה, על הכח הגדול שיש בידיי ועל הכיפוף הנהדר הזה שעשיתי למזכירה שלי הפכה את הזין שלי קשה יותר מבכל סיטואציה מינית שנוכחתי בה אי פעם. מלבד זאת, העובדה שכל העיניין התרחש במשרד שלי, כשאפילו לא נעלנו את הדלת והחלון הגדול המשקיף לעזריאלי נותר פתוח... אלוהים.

אצבע אחת של דניאל חדרה אליה לאט לאט ונעלמה בפתח הכוס הקטן והיפיפה שלה, פתוח כולו אל מול עיניי. לא מוריד את מבטי ממנה, הרמתי את התחתונים הזרוקים שלה מהרצפה והצמדתי לאפי. אם אינני יכול לטעום אותה לבנתיים, לפחות אריח. אוף אלוהים, איזה ריח מגרה. האוהל שבמכנסיי גבה וגדל. האצבע של דניאל נכנסה ויצאה באיטיות מהכוס שלה, נוצצת ברטיבות. היא לקקה את שפתייה והניעה את ראשה הנה והנה, מסיטה שיערות שהציקו לה. השיער הכהה שלה התנדנד מצד לצד, כל כך יפה ומוסיף למראה שלה. פנים לבנות ושפתיים אדומות, עיניים כחולות ושיער שחור. שלגייה קטנה.

דניאל צרפה לאצבע שבתוכה אחת נוספת כדי שלא תרגיש בודדה. היא החלה להתנשף ולהתנשם הפעם קצת יותר בקול והבושה שעטפה אותה קודם נעלמה כלא הייתה. היא דמיינה שהיא נמצאת במקום אחר עכשיו והייתה כולה מרוכזת בזרמים הנעימים שחישמלו אותה מלמטה. היא האיצה את הקצב באצבעותייה כשכף ידה מענגת ומשפשפת את הדגדגן המגורה שלה. היד השנייה שלה ממש סחטה את השד הפעם, מכאיבה ורעבה. שתי האצבעות בכוס של דניאל יצאו ונכנסו באותו הקצב יחד, נצמדות הכי קרוב שאפשר לעורה ואז מתרחקות כמעט עד קצייהן. רגלייה הפתוחות של דניאל התרחקו עוד זו מזו, עד כדי כך שכפות הרגליים שלה נגעו כל אחת בקצות השולחן. יכלתי לראות את השיא שלה נבנה ובוער בתוכה, רגע לפני שהוא מתפרץ החוצה. העיניים שלה לא נפתחו לרגע מהדקה בה התחילה ואני החלטתי שזה לא לעניין. רציתי את עינייה הכחולות תקועות עמוק בתוך עיניי כשהיא גומרת.

"דניאל", קראתי לה, אין מענה. "דניאל!", הרמתי את קולי. ראשה התרומם ועינייה נפקחו. אצבעותייה פסקו לרגע ממעשיהן ונראה כי פוצצתי את הבועה שבה היא נמצאה, ששלפתי אותה מהמציאות הרחוקה מכאן שנכנסה אלייה.

"תמשיכי", פקדתי עליה. האצבעות חזרו לעיסוקן ועינייה נעצמו שוב.

"לא לא, את העיניים תשאירי פקוחות. אני רוצה שתסתכלי עליי כשאת גומרת, שמעת אותי חרמנית קטנה?". המגע הנעים של אצבעותייה שוב בתוכה הסיר ממנה את כל הבושה. כבר לא היה לה אכפת וזה לא שינה לה דבר (אולי אפילו רק חרמן אותה יותר). היא הייתה חייבת לגמור עכשיו, ומהר.

"כן, כן דניאל, קדימה, תגמרי... אני רואה שאת אוהבת לשחק לעצמך בכוס... קדימה, תגמרי"

המילים שלי הרימו אותה מעל לסף האורגזמה. היא צעקה, גנחה והתפתלה על השולחן, מפילה ערימות של מסמכים חשובים. העיניים שלה לא זזו ממני כשהאצבעות שלה נעו בטירוף בכוס שלה, נכנסות ויוצאות, נכנסות ויוצאות, כמו משוגעת. הכוס שלה הפך אדום והאנחות הרמות שלה לא פסקו כחצי דקה בערך.

בסופו של דבר היא נרגעה. לאט לאט הנשימות שלה השתתקו וחזרו לקצבן הנורמלי, האצבעות שלה עזבו את איבר מינה וגופה הפך רפוי ושמוט. חייכתי אליה וקמתי ממקומי. תפסתי את פרק ידה והוצאתי אותו מבין רגליה. קרבתי אל פניי והכנסתי את האצבעות הרטובות שלה לפי. מצצתי את מיציה ולקקתי כל טיפה מהם. דניאל עצמה את עיניה והתרפקה על המגע הנעים של לשוני בין אצבעותייה.

הצצתי החוצה. כבר חושך.

"כדאי שתלכי", אמרתי. שלפתי את הארנק מהכיס האחורי והוצאתי ממנו בוחטה של שטרות.

דניאל עזבה את המשרד, עדיין מנסה לארגן את בגדייה שלא יראו כאילו היא הרגע נדפקה בחוזקה. נתתי למכנסיי ליפול מטה ושחררתי את איברי הפועם מתחתוניי. הגיע הזמן שגם אני אהנה.

שבוע לאחר מכן, היא חזרה למשרדי.

עזרו לי בהתלבטות האם לכתוב המשך נוסף לפנטזיה או שמא עליי להותירה כמו שהיא.

אשמח לשמוע את תגובותייכם.

תאווה שובבה וחרמנית,

לילה טוב.

דניאל, מזכירה קטנה וסקסית שנפלה לחובות עמוקות, מגלה את נפלאות הזנות במשרד הגדול של הבוס שלה. אם עדיין לא קראתם את חלק א', אני מאד ממליצה לכם. גם כי לא תוכלו להנות מהחלק השני, וגם כי זה מביא מזל רע!

משהו חשוב מאד שאני רוצה להוסיף הוא, שהפנטזיה הזו נכתבה בהשראה מלאה מהפוסט הזה בבלוג של סווידרי. רק כי הוא תותח עולם. :-)

תהנו... ;-)

חיכיתי לה במשרד למרות שסיימתי את תפקידי לאותו היום.

רק אחרי השקיעה, כשכבר הייתי בטוח שהיא לא תשוב, נשמעו דפיקות על דלתי.

"הכנסי", אמרתי בטון אדיש. רציתי להראות לה קרירות כדי לשמוע אותה מתחננת שאקבל אותה חזרה. אוה, לראות אותה מתחננת היה יכול לגמור אותי עוד מבלי שתגע בי. המראה המסכן הזה, החסר אונים, העמיד לי את הזין קשה כל כך.

הדלת נפתחה לאט ומאחוריה עמדה המזכירה היפיפיה שלי, דניאל. נראה כי היא שוב בכתה והפעם לא היה לה אכפת שאבחין בכך. שוב האיפור נרמח על לחייה, האודם משפתיה נחמק, חושף שושנים אדומות ומלאות. כאלו שפתיים אתה רוצה לראות על הזין שלך. הפעם היא אספה את שיערה בקוקו מפוזר וקצוות שיער קטנות ברחו ממנו. היא נראתה כמו זונה שזרקו מהמכונית בלי לשלם לה מאוחר בלילה.

לא הרמתי את מבטי אליה ועשיתי את עצמי עסוק מאד במסמכים חשובים.

"מה את רוצה?" היא שתקה לכמה דקות, כנראה מבוהלת מהיחס שלי וחוששת שאולי אני לא רוצה את אשר הצעתי לה שעות ספורות לפני כן. היא הייתה אבודה בלעדיי, כבר היה מאוחר מידי להשיג את הכסף גם אם תדפוק על דלתות ותמכור את גופה בשביל כמה פרוטות מסכנות. אני מניח שהמחשבה על כך עברה לה בראש המדהים ביופיו הזה.

"אני... אמ... אנ...", הסתכלתי לה עמוק בעיניים והאצתי בה, "את מתכוונת להמשיך לגמגם פה מולי כל הלילה? קדימה, יש לי דברים יותר חשובים לעשות!" דחקתי אותה לפינה.

"אתה.. אתה זוכר את ההצעה שנתת לי בצהריים?", הסתכלתי בה במבט תמהה. רציתי לשמוע אותה אומרת את זה.

"נו.. ההצעה.. אמרת ש..."

"שמה?!" נזעפתי עליה

"שאם אעבוד בשבילך תתן לי את הכסף.. נו.."

"אני לא מבין, את כבר עובדת אצלי, לאיזו עבודה את מתכוונת?", הסתכלתי עליה חורקת את שיניה בעצבים. אני חושב שהיא שנאה אותי ברגעים ההם, מה אתם אומרים? ;-)

"אני מתכוונת, שאני אעשה כל שתבקש ממני. הכל. אני.. אנ.. אמ.. אני לשרותך המיני ללילה שלם", או כן, איך שהזין שלי עמד באותם רגעים. היא כל כך התביישה במה שאמרה ודמעה שמנה נצנצה בזווית העין שלה. קמתי ממושבי. היא לא העזה להסתכל לי בעיניים אז הרמתי עם כף ידי בעדינות את מבטה ישר לתוך העיניים החודרות שלי. האישונים שלה הוסטו הצידה.

"תסתכלי לי בעיניים", פקדתי עליה בטון סמכותי. הנה זה מתחיל, חשבתי לעצמי בתחושת ניצחון.

דניאל המסכנה הפנתה אליי אישונים רחבים מעייפות ותשישות.

"את תעשי כל מה שאני אגיד לך. כשאני שומע התנגדות אחת קטנה, אני זורק אותך מהמשרד ולא משלם לך אגורה. את יכולה לגור ברחוב מצידי. את מבינה את זה?", ראיתי על פניה שהיא מהססת וחושבת על זה שוב. לרגע הייתי בטוח שהיא תתחרט, אבל לא הייתי מופתע במיוחד כשהיא הסכימה.

התיישבתי על קצה השולחן המשרדי שלי, עמוס בניירות ערך מטופשים. היא שוב השפילה את מבטה.

"תפזרי את השיער", היא צייתה. אוי, איך שהיא נראתה. שיער שחור כפחם ועיניים כאלה כחולות, בוהקות עם הדמעות השמנות האלו. השפתיים שלה היו גדולות ואדומות ועורה צחור ולבן. הזין שלי הזדקר עוד יותר ממקודם. "עכשיו תתפשטי מולי, ואני רוצה שהעיניים שלך ישארו בעיניי לאורך כל התהליך!" נזפתי בה, חצופנית שכמותה. היא עמדה שם, משתהה כמה שניות, ואז צייתה לי. פתחה את הריץ' רץ' של הסווטשרט והסירה אותו מעליה. אחרי כן ירדה גם החולצה והיא נותרה בחזיית תחרה אדומה שמחצה את החזה הכבד שלה יחד. כפתור ראשון נפתח בג'ינס, ואחריו שאר האחרים. רגלייה הארוכות נחשפו בפניי כשהיא הסירה אותו מעליה, מראה לי בשר טרי וחלק. לקקתי את השפתיים בתאווה. כל אותו הזמן היא הקפידה להסתכל לי בעיניים. היה לה קשה, ראיתי את זה, אבל היא נאבקה כי לא נותרה לה ברירה. "קדימה, גם את התחתונים והחזייה", האצתי בה. אחרי הכל, לא נשאר לה הרבה זמן. השמש כבר שקעה למחצה ובקרוב היא תצטרך לשלם את הכסף לבעל הדירה. ידייה נעלמו מאחורי גבה ואז נשמע הקליק של פתיחת ברזליי החזייה. חיכיתי בציפייה לראות את השדיים הגדולים האלו חשופים אל מול עיניי, מזמינים כל כך. ואכן כך הם היו - מלאים, מפתים, נפוחים, מקושטים בשתי פטמות קטנות, וורודות ו... זקורות! או שקר לה, או שהשרמוטה הזו נהנת מזה! גם חוטיני התחרה התואמים נעלמו מגופה, פותחים בפניי פלא לכשלעצמו. הכוס שלה היה קטן וחלק למשעי. הוא היה הכוס הכי יפה שראיתי. אוה אלוהים, כמה שהשתוקקתי לטעום אותה באותם רגעים, אבל ידעתי שאני חייב להתאפק.

התרוממתי מהשולחן והוריתי לה להתיישב עליו.

"דניאל יקירה, אני רוצה שתפשקי את הרגליים עכשיו רחב רחב בשביל הבוס העשיר שלך, ותאונני מולי. תאונני כמו שמעולם לא אוננת, את שומעת?"

המשך יבוא,

הפנטזיה הראשונה שנושאת על עצמה יותר משני פרקים.

ממתינים?

הרי בפניכם הפנטזיה החדשה, נראה לי שהיא קצת שונה מהאחרות..

בכל אופן, תקבעו בעצמכם.

משהו חשוב מאד שאני רוצה להוסיף הוא, שהפנטזיה הזו נכתבה בהשראה מלאה מהפוסט הזה בבלוג של סווידרי. רק כי הוא תותח עולם. :-) 

היא הייתה כל כך חסרת אונים, כה עדינה ושברירית, אני נשבע שלא יכלתי להתאפק.

זה היה בצהריי יום שישי. עברתי ליד דלפק הקבלה, כשלפתע שמעתי קול קטן, עדין ומתוק מתייפח מאחורי השולחן. הסתתרתי מאחורי קיר קטן ליד והצצתי על המתרחש - המזכירה הסקסית ששכרתי לפני חודש וחצי בערך אחזה עכשיו את הטלפון המשרדי רועדת, דמעות נוזלות מעיניה הכחולות ושפתייה נפוחות מהבכי. היא מלמלה כמה מילים לא מובנות, אך בכל זאת הצלחתי לקלוט קצת מהסיפור שכפי הנראה סיפרה לחברה מצידה השני של השפורפרת -

שנה לפני אותו יום, פחות או יותר, היא וחבר שלה נשאו זה לזו. הוריה שנאו אותו ולא קיבלו אותו למשפחה, הם איימו עליה שאם תתחתן איתו היא אינה נחשבת כבתם יותר, בעיניהם היא מחוקה. בהימור גדול ומתוך הרגשה שהאהבה הזו תשאר לנצח, בסופו של דבר הם נישאו זה לזו. הוריה עמדו מאחורי דבריהם ושכחו מבתם. הם לא השיבו להודעות שהשאירה להם, לא ענו לטלפונים ממנה וכשהגיעה עד סף דלתם בשביל ליישב את הויכוח הטפשי נטרקה לה הדלת בפרצוף בקול גדול. הם קיימו את הבטחתם ומחקו אותה.

חודשיים אחרי יום החתונה היא תפסה את בעלה הטרי מזיין איזה חברה ישנה שלה על המיטה שלהם בביתם המשותף. היא זרקה אותו מהדירה בבעיטה ואחרי חודש כואב של תהליכי גירושים הם נפרדו זה מזו לא בדיוק כידידים. מאז היא חיה בדירה המרופטת לבדה, מנסה בכל כוחותיה לעמוד בחובות הכלכליים ולפרנס את עצמה לבדה. הוריה לא מוכנים לשמוע ממנה והיא נותרה עם המצוקה הגדולה ללא עזרה מאף אחד.

פרץ הבכי באותו היום היה בעקבות שיחה מבעל הבית. הוא התלונן על העובדה שכבר שלושה חודשים הוא לא קבל ממנה את שכר הדירה וכעת הוא מאיים שאם לא יגיע אליו הסכום המלא עד שישי בערב הוא מעיף אותה לכל הרוחות. כאמור, היה זה בצהריי יום שישי. מסתבר שאותה חברה "טובה" עמה שוחחה בטלפון לא בדיוק הסכימה לעזור לה בטענה שזו הבעיה שלה ושהיא צריכה לשתות בעצמה את הדייסה שבשלה. עם כאלה חברות, חשבתי לעצמי, מי צריך אוייבים?

פניתי חזרה למשרד והתיישבתי על כסא המנהלים הענקי שלי. הבטתי בנוף הנשקף מהחלון הגדול שבחדרי המפואר. אני מרוויח בוכטות של כסף ומנהל חברה עצומה. יש לי כח ביד, עוצמה, אני חזק ובעל השפעה רבה. גבר במלוא מובן המילה. חשבתי על דניאל, המזכירה האומללה שמרוויחה פחות מהמנקה שלי וכעת שרויה בחובות עמוקות ובצרה גדולה. נזכרתי באיך שהיא נראתה, עם הדמעות הגדולות בעיניה הכחולות, האיפור השחור שנזל במורד לחייה, שפתיה האדומות מלאות ונפוחות ושערה הפחמי פרוע ומפוזר כשידה עוטפת את מצחה בדאגה. היא הייתה יפיפיה מהממת במצבה הטבעי, והבכי העלה את היופי שלה כמה דרגות למעלה. נזכרתי בכמות הכח שיש לי ובעוצמה הגדולה שבידיי והזין שלי הזדקר במחשבה מרושעת.

הרעיון שעלה במוחי היה רע ואפילו קצת מזעזע, אבל לא יכלתי שלא להתגרות רק מהמחשבה עליו.

"דניאל", קראתי לה דרך המכשיר, "הכנסי אליי למשרד" פקדתי עליה. לא הבנתי איך היה בי את האומץ והעוז לקרוא לה למשרדי כשהרעיון המלוכלך הזה נמצא בראשי. לא האמנתי שאני באמת הולך להציע לה את ההצעה המפוקפקת הזו.

נקישותיה בדלת קטעו אותי ממחשבותיי. הוריתי לה להכנס ובקשתי שתתיישב בכסא שמולי. העיניים שלה היו אדומות מבכי ושיערה נותר פרוע, אך יכלתי להבחין כי היא שטפה את פניה וניקתה את האיפור מהלחיים. אני מניח שהיא לא רצתה שאדע על המצוקה שלה. זו כנראה הסיבה לפרצוף המופתע שהיה לה כשאמרתי לה שאני יודע על הבעיות הכלכליות.

היא גמגמה קצת ואז שאלה "א.. אני.. אמ.. איך אתה יודע?", השבתי לה שבתור מנהל של חברה כל כך גדולה, אני חייב לדעת קצת מעבר על העובדים שלי בשביל לתחזק אותה באופן הטוב ביותר. הסברתי לה שבתור הבוס שלה אני מוכרח לעזור לה בשביל לעזור לחברה ולתפקוד שלה. היא נראתה מבולבלת.

"לעזור לי? במה? אני יכולה להסתדר לבד עם הבעיות שלי, תודה", כמובן, חשבתי לעצמי, בחורה שכזו לא תוותר על הגאווה שלה בקלות. הניתוק עם ההורים בשביל איזה ערס מטומטם, למשל, הוא דוגמא מצויינת. בסדר, הרגעתי את עצמי, לגיטימי. עם קצת כיפופים פה ושם, וכמה משפטים שילחיצו אותה ויכניסו אותה להתפכחות שמצבה רע מאד היא תהיה שלי.

"דניאל יקירתי," היא עקמה את פרצופה, "את שקועה עמוק בבוץ. חוב שכזה לא תצליחי לגייס עד היום בערב, גם אם תמכרי את נשמתך. וכמו שהבנתי, אם לא תשיגי אותו עד הערב את מפונה מהדירה, אני טועה?"

היא שתקה כמה דקות, ואז פלטה בעצבנות ש"אם הייתי צריכה את העזרה שלך, הייתי מבקשת."

"זה לא משנה עכשיו", אמרתי, "אני מציע לך את עזרתי ואני חושב שכדאי לך לקבל אותה. בואי נודה בזה, אין לך שום סיכוי להשיג סכום כזה של כסף אם זה לא תלוי בי. את עקשנית, אני יודע, אבל אולי תוותרי לרגע על הגאווה שלך ותזכי בדירה שלך בחזרה?" נראה שהמסתי קצת מההתנגדות שלה והיא החלה להסס.

"אתה רוצה לתת לי הלוואה? כי אני לא מוכנה לקחת ממך פרוטה פרט לשכר על עבודתי"

"אין לך מה לדאוג, הכסף שתקבלי ממני אכן יהיה שכר על עבודה שתעשי בשבילי." נתתי לה רמז דק למה שהולך לקרות במשרד הזה עוד כמה דקות.

"אתה מתכוון להעלאה במשכורת??", היא נראתה נלהבת, "אוה, כן! זה יהיה מצויין מר זלצמן, זה יהיה פשוט נהדר!" נו באמת, חשבתי לעצמי, כמה תמימה היא יכולה להיות? איך היא חושבת לעצמה שאתן לה העלאה כל כך גדולה על כמה שעות ספורות של עבודה עד הערב? לא עבר לה בראש כלל הרעיון שאני רוצה להרגיש את השפתיים שלה ננעלות על הזין שלי ואין לי בעיה לשלם על כך?!

"דניאל, מתוקה", היא הסיטה את מבטה ממני, "אני לא מתכוון להעלאה." אמרתי בקול נמוך וסמכותי. היא הסתכלה עליי בתמיהה וכווצה את גבותייה. חיכיתי שזה יפגע בה, ואכן, אחרי כמה שניות היא הבינה. היא התרוממה מהכסא בסערה ופיה נפער לרווחה. היא הרימה את גבותיה בהפתעה וקמצה את כפות ידיה לאגרופים שהוצמדו לגופה. היא נראתה נזעמת ולרגע חששתי מתגובתה.

"אתה מתכוון...", היא עצרה בעצמה, לא רוצה להגיד את זה בקול, "חצוף אחד, סוטה! אני מעדיפה למות מאשר לקבל את ההצעה שלך! אני מעדיפה לחיות ברחוב!" היא הפנתה את גבה אליי ויצאה בסערה מהמשרד.

בסדר, אמרתי לעצמי, אני לא ארדוף אחריה. בסדר. 

ידעתי שהיא תחזור.

והיא חזרה.  

או כן, היא ועוד איך חזרה...

המשך יבוא,

אולי אפילו היום בערב. ;-)

שלכם,

תאוונת שובבה ששוקלת לפרסם כאן תמונת הצצה קטנה של ישבנה.