סימידין הקטן

פוש ישן כבר הרבה זמן, אבל אני עדיין ער.

הוא מכורבל במיטה שלו, עטוף בשמיכה שלי... שאותה אני מקווה לקחת לו יותר מאוחר.

אני סימיד, ואני כותב בבלוג... זה פעם ראשונה שלי בבלוג, ואני חושב שאני אוהב להיות בבלוג הזה.

ואני גם אוהב להגיד בלוג. בלוג.

אני קטן מאוד, ולפעמים אני מגרד בראש, לא כי יש לי כינים אלא כדי להראות שאני לא מבין... כשאני שמח אני צוחק וצועק: "סימיד סימיד!!!!!!!!!!!!!!!!!!", וכשאני עצוב אני אומר: "סימיד המסכן, סימיד המסכן!!!!!!!!!!!!!!!!!!!"

יש לי חבר צפרדע, לפעמים אני שם אותו על הראש. הוא חבר חדש, קיבלתי אותו לפני יומיים.

אני גר על סירה, ובהתחלה היו לי חלומת רעים אבל עכשיו אני כבר לא מסכן.

פעם הייתי: כשכל המשפחה שלי נסעה ללונה פארק, ואני כל כך התרגשתי לבוא, ולבשתי את החולצה שאני הכי אוהב... ואז כשכולם כבר היו באוטו הם אמרו לי: "סימיד, נראה לנו ששכחנו את המיץ על השולחן... לך תביא אותו בבקשה...." אז הלכתי לבית להביא את המיץ, וכשחזרתי הם והמכונית כבר לא היו שם... הם נסעו בלעדיי...."

אבל אני לא עצוב.... כי יום אחד אני אסע בעצמי ללונה פארק ואני יהיה בכל המתקנים ויאכל צמר גפן מתוק... ובסוף אני אשב בקפיטריה, ואשתה לי מיץ, ואזיז את הרגליים כל הזמן, ויהיה לי כיף כי הכיסא יהיה גבוה.

טוב, אני עייף, אני הולך לחמם את הכפות שלי....

לילה טוב בלוג...... סימיד אוהב אותך